הוא בן 17התינוק שלי, כן ההוא, הבכור, המלאכי עם העיניים הכחולות שאפשר ללכת לאיבוד בתוכן בשנייה .. זה שהחזיק לי את היד בגן עד נמק וגרם לי לבכות מאחורי גדר חלודה, בכי כזה ,עם חיוך שקרן בזוית, למקרה, שיסובב את הראש ויראה את הטרגדיה…בחיי שאני רוצה שהוא יגדל ,יהפוך לגבר וכל ה…ה…דיבור הזה. אבל הלב ההדיוט ,המרדן,הבלתי קוגניטיבי… ,הלב שלי ,שעליו חרוטה עדיין תמונת תינוק .. לא משחרר ,עקשן .
ובחזית -חיכוכים בין האם בת ה-45 לבין ההיא בת ה-28 ,והן רבות. אללה איסטר רבות..והכל בגלל איזה שריר איפשהו מאחורי הסטרנום בין צלע 5 ל6 ..
זו לא אני שהמצאתי את זה ..שגיל ההתבגרות זה ״אחלה גיל״ בשביל אמהות טרוטות עצבים ועטורות קמטיי דאגה מצחיים שטרם ראו מזרק בוטוליניום ..
אבל אני באמת משתדלת להינות ממנו .. להנות לפחות כמו שהלשון שלי נהנית מסחוג טרי כשכל הקולטנים משתתפים בחגיגה מבלי שאיזה לחם יעבור בסביבה ..
לא !שלא תבינו לא נכון ,אין לי טענות ,המתבגר שלי הוא לתפארת אמו ,סביו ו-2000 שנות גלות . אבל איכשהו תמיד כשיש התלקחות בגיזרה, אני קצת שוכחת ש.. לא נולדתי בת 45
ושהייתה פעם איזו ,אמא /מנהלת/מפקחת/מפקדת .. שטרחה להזכיר לי איפה הפנייה לרחוב המעשים הטובים והדליקה לי את האור מדי פעם, אז נכון שלפעמים האור היה רק מצמצם לי ת׳אישונים אבל מדי פעם הוא היה מגיע גם לנבכיי ההבנה!
אז, תינוקי – ילדי- נערי שלי למרות הגיל, התרגיל והעגיל , האהבה שלי אליך היא בלתי מדידה שיח פרא עבות שאין לנבא מתאר- עומק-רמות סוכר ..
אמא שלך