אוהבת לספור את הנצחונות הקטנים שלי. ממש כמו לשבת מול ידי שאינה קפוצה למול עיני ולהתחיל למנות את אצבעותיי, אחת. אחת.
אני אוהבת לטוות את דרכי ולסמן אותה בנצחונות הקטנים שלי. ממש כמו מטיילת טבע המסמנת את הדרך הביתה בידיעה שתמיד יש לי מקום משלי לחזור אליו.
אני אוהבת להרגיש את ההתמודדות שלי. ממש כמו שבכל פעם שאני נופלת ונזכרת בריח הארור שלך, באצבעות המכאיבות שלך, בעיניך מזרות האימה, בתחושת החנק ובציפורניים המלוכלכות שלך אני יודעת שבעוד כמה דקות אני אתעורר ואתה לא באמת תהיה לידי. ואז אביט מסביבי ואראה את כל מה שבניתי בשתי ידיי, ואתחיל לספור את אצבעותיי, אחת. אחת. אביט בדרך אותה סימנתי לעיתים גם ברגליים מדממות ואדע שתמיד, יש לי מקום משלי לחזור אליו.
אני אוהבת, אוהבת לספור את הנצחונות הקטנים שלי.
