עם נחישות רבה מצדנו – האחיות והאחים בבית החולים לניאדו – והרבה רצון טוב מצד מנהל בית החולים והאדמו"ר מצאנז, נצליח ליישר קו עם כל האחיות בארץ, נהיה מאוגדות בהסתדרות האחיות ונוכל לקבל את תנאי השכר והפנסיה ויתר התנאים הסוציאליים להן אנו זכאיות. זאת הייתה המחשבה הראשונה שלי כשהחלטנו להתאגד…
אני שרון אלוש, נשואה, אם ל-4 ילדים, אחות ומיילדת בעלת תואר ראשון בסיעוד ותואר שני במשפטים, עוסקת כמדריכה קלינית במחלקת יולדות בבית החולים לניאדו בנתניה משנת 2002 ובעלת ותק מקצועי משנת 1998. בעד זכויות לנשים ונגד הפליית נשים על רקע מגדרי, לוחמת לזכויות עובדים ולזכות האחיות בעבודה בפרט, פעילה למען נפגעי ביטוח לאומי בוועדות רפואיות, בעד שוויון הזדמנויות בעבודה ובעד זכויות לאנשים עם מוגבלויות.
אני חייבת לנצל את ההזדמנות ולציין לזכות את מורי הדרך שלי מאוניברסיטת חיפה, ד"ר כרמל שלו שלימדה אותי זכויות ציבוריות בבריאות, פרופ' גד ברזילי ופרופ' שגית מור, המנחים שלי לעבודת הגמר בנושא הרגולציה של אימהות מאוחרת באמצעות טכנולוגיות מסייעות פריון, ופרופ' מוטי מירוני, המנחה שלי לעבודה בנושא החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה במסגרת הטיפול/בתי החולים. אני מודה להם על שנטעו בי את הידע והטמיעו בי את הרעיון שלכל עובדת ועובד במדינת ישראל תהיה הזכות להשמיע את קולם ולהגן על זכויותיהם, באשר הם. אותו רעיון, היא זו שלימים הביא אותי להוביל יחד עם חברותיי גם את התאגדות האחיות והאחים בבית החולים לניאדו.
ההתארגנות יצאה לדרך לאחר שעינינו נפקחו על רקע להפרת זכויות מתמשכת ע"י ההנהלה כלפינו. זה כולל אי העברת תשלומים לקרנות הפנסיה וההשתלמות לאחר שכבר נוכו ההפרשות משכרינו, ובנוסף לכך גם עוכבו הטבות שכר המגיעות לנו, אותן קיבלנו בסופו של דבר, רק באותם המקומות בהם ידענו, ורק לאחר ששמנו לב והתרענו ברמה האישית. במשך הזמן נוצר מצב מתמשך של בלבול סביב מה בעצם מגיע לנו ועדיין לא שולם.
בית החולים לניאדו הינו בית חולים ציבורי המשרת ציבור מאזור נתניה והסביבה. אנו, האחים והאחיות בבית החולים, חילונים חילוניות, דתיים ודתיות, אחיות בנות הקהילה החסידית מצאנז ומשאר המגזרים, עובדים במרץ, עובדים ומטפלים/ות בחולים בחירוף נפש, ביום ובלילה בשבתות ובחגים 24/7, והכל במטרה לתת מענה הולם לכול המטופלים בצורה אחראית אנושית, מקצועית, מתוך ידע, הבנה והמון אמפטיה. כשאני מקבלת מכתב תודה מיולדת שטיפלתי בה, בכל פעם מחדש אני מתפלאת ואומרת כמעט בהתנצלות שאני עושה את עבודתי המובנת מאליה עם המון רצון טוב מכל הלב, וכך מבלי לשים לב מממשת את החזון.
סיפור ההתארגנות שלנו התחיל בקבוצת פייסבוק שיזמתי ונועדה לאחיות בית החולים. שעה שאני שולחת ומיידעת את האחים/ות בבית החולים בזכויות ובתנאי השכר המגיעים להן – משעות עבודה חודשיות ועד שליחת מכתבים להנהלה לאחר שלא קיבלנו את הטבת התמריץ לשנת 2014 – שולחת לי אחת האחיות, שבמקרה הייתה גם סטודנטית שלי בעבר והיום היא אחות מן המניין, הודעה בזה הנוסח: "שרון שלום, מה עושים עם ערימת המכתבים המאיימת שאנו מקבלות מחברת הביטוח הפנסיוני מגדל??"
לתומי עניתי לה: "אם יעבור בכנסת חוק שיסדיר ויפקח על קרנות הפנסיה, אנו האחיות בלניאדו נהיה הראשונות שנתמוך בו". אז הבנתי, שצריך לשבת ולעשות קצת שיעורי בית ולבדוק מה קורה, כלומר מה עושים במקרים בהם המעביד מעכב את התשלום לקרנות הפנסיה של העובדים? בחיפוש פשוט בגוגל עלו לי מספר פוסטים של עורכי דין בעלי שם בתחום דיני העבודה, שכתבו שחור על גבי לבן – מדובר בהפרה גסה של החוק, עבירה פלילית במסגרתה בית החולים משתמש בנו ובכספינו כאשראי זמין.
בהבזק של שנייה הזדעזעתי לגמרי! אני לא שוכחת לרגע איך באותו הרגע עלה לי החום בכל הגוף… חשבתי כי אני חייבת לעשות מעשה ולהרים את הכפפה, למען כל האחיות במערכת!
כתבתי לשאול סקיף, יו"ר ועד האחיות הארצי, שאמר לי בזו הלשון: "שרון, אתן חייבות להקים ועד, אתן חייבות להתארגן, רק כך תוכלו לעמוד על זכויותיכן מול הנהלת בית החולים". לאחר מכן נפגשנו אני ושאול יחד עם משה סמיה יו"ר ההסתדרות במרחב נתניה, עו"ד יאיר אלגואי מזכיר חטיבה במרחב נתניה, אורי פליישמן מנכ"ל הסתדרות האחים והאחיות, שלומי נמירובסקי ראש צוות באגף להתאגדות עובדים בהסתדרות, וחגית שמש, אטל שר שלום, גלינה חסקלסקי וסאלם גנאים, שהיום הם נציגי ועד הפעולה. שאלנו שאלות והבנו שאין דרך אחרת, חייבים לעשות סוף להתעמרות בנו, להקים ועד, להצטרף להסתדרות ולהתאגד.
החלטנו להתחיל בהחתמה שקטה על טפסי ההצטרפות לארגון היציג. תוך יומיים תמימים נאספו 250 חתימות מהאחים והאחיות בבית החולים! ההיערכות להחתמה כללה הפעלה של נציגים מכל המחלקות בבית החולים שעזרו ותמכו ושיתפו פעולה בצורה מדהימה. התוצאה לא איחרה לבוא: הגענו לתמיכה ולחתימותיהן של כ-300 אחיות, יותר מחצי ממספר האחיות בבית החולים (כאשר החוק דורש חתימות של שליש לפחות).
ואולם, מאז הכרזנו על ועד יציג בבית החולים, ההנהלה לא בחלה בשום אמצעי לפגיעה בכוונות הכנות והאותנטיות שלנו להתאגד. בין היתר, אנשיה מפעילים לחצים בלתי פוסקים על האחיות להסיר את חתימותיהן מטפסי ההצטרפות, אירגנו כנסים בהם נאמו על "איסור השביתה המוחלט" החרוט לשיטתם על דגל בית החולים, הסבירו לנו על חוסר הכדאיות הכלכלית שבהתארגנות ואף כתבו בשם מספר אחיות מכתב מפורט הכולל מילים בגנות ההסתדרות והליך ההתארגנות שלנו. בסיוע המחלקה המשפטית של ההסתדרות, הגשנו השבוע עתירה דחופה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב במטרה להביא להפסקת הפעולות הבלתי חוקיות של הנהלת בית החולים, הפוגעות בזכות החוקית שלנו להתארגן.
המאבק החל בעל כורחנו. אנו בסך הכל דורשים לממש זכות חוקית שלנו להתארגנות, ולקיים הידברות אמיתית עם ההנהלה שבינתיים מתחמקת מהכרה בנו ומבקשתנו לקיים משא ומתן על הסכם קיבוצי.
את הגל בו החלנו כבר לא ניתן לעצור. העלנו את מעמד האחים והאחיות בבית החולים, ואם תהיה איזושהי נסיגה נפסיד את כל מה שעמלנו וטרחנו לקראתו כל כך.
אם למישהו יש ספק ביחס לחשיבות ההתארגנות הערכית והעקרונית במסגרת ההסתדרות – הרי שעוד בטרם הפנימה ההנהלה את שינוי העתים והעובדה כי יש נציגות איתנה של אחיות בבית החולים לניאדו, הרי שבחודש האחרון, תקופה בה נודע להנהלה על הקמת הוועד, היא מתחייבת, מצהירה ומודיעה, קבל עם ועדה, כי תשלם את הזכויות שעוכבו משך חודשים ארוכים, וכי תפעל לשיפור תנאי העבודה של האחיות – הצהרות שלא נשמעו בבית החולים תקופות ארוכות.
החשש של ההנהלה מפני התארגנות היא שגויה ומוטעית מן היסוד – בית החולים הוא הבית של כל העובדים, ואחיות כמרכיב מרכזי בו, יפעלו בכל כוחן על מנת להמשיך ולטפח את מקור גאוותן והעץ שממנו ניטלים פירות עבודתן, עבודה שהן אוהבות.
עלינו – האחיות ונציגותיהן – יחד עם הנהלת בית החולים, למצוא את שביל הזהב שיהיה בו כדי להכיל גם את שינוי הזמן וגם את מסורת וערכי המקום – מתוך כבוד הדדי לצרכים של כולם, והכל במטרה להפוך את בית החולים שלנו למקום טוב יותר לכולנו, כדי שנוכל להמשיך לעשות את הרפואה הטובה והייחודית של לניאדו.
אני אופטימית, כי אני מזדהה עם ערכי היסוד של המוסד, מחוברת לאחיות, ולמדתי להכיר את ההסתדרות, ואני בטוחה כי שלושת צלעות אלו, במשותף, ילמדו לעבוד יחדיו ויצעידו את הבית החולים קדימה.
שרון אלוש היא יו"ר ועד הפעולה של האחיות והאחים בבית החולים לניאדו
צילום: אסף פרידמן