"אמא, מי תהיה אמא שלי כשאני אהיה גדולה?" היא שואלת אותי, אי שם בפאתי גיל 4 ומותירה אותי פעורת פה. רב הזמן נדמה לי שילדתי סימן שאלה אחד גדול. מהרגע בו פצתה את פיה, היא משגרת לעולם שאלות וקושיות שמוציאות את כל ההדחקות שקברתי אי שם במח אל חלל האוויר ומזכירות לי שאני לא יודעת הרבה, בעצם. אחר כך הצטרפה אליה אחותה ויחד הן מפזרות שאלות ברומו של עולם וגם בתחתיתו ואני, האמאפדיה המהלכת שלהן, אמורה לשלוף תשובות שלא יותירו אותן בטראומה ויעזרו להן לצלוח את הלילה עד השאלה הבאה.
בתחילת דרכי כאמא נהגתי לייפות את התמונה. עשרות בקבוקי אבקות פיות ונסיכות הוחבאו ברחבי הבית ונשלפו כאשר הן התעוררו מחלום רע, כששן נפלה או כשמישהו או משהו מת. אבל הן גדלות ואיתן גדלה גם כמות השאלות, קטנות כגדולות, קיומיות ובסיסיות וככל שהן שואלות יותר, כך אני נאלמת יותר. מצד אחד לא רוצה לשקר להן ומצד שני רוצה לשמור אותן עטופות בתמימות הרכה שלהן. יום אחד (ועל כך בשיר שבהמשך הפוסט) החלטתי שאני לא אנסה לייפות יותר. על כל שאלה הן תקבלנה תשובה. חלק מהתשובות קשות ואני אעדן אותן בהתאם, אבל לילדות יש זכות לדעת הכל. לכן שמחתי כל כך לבקר איתן בתערוכת "למה?" החדשה שנפתחה בנמל יפו, כי כל מה שעוזר לי לתת תשובות לשאלות הסקרניות שלהן, זוכה לתשומת לבי המיידית.
ב"למה" עוברים הילדים מסע אינטראקטיבי בין שאלות שילדים אוהבים לשאול ותשובות שההורים פחות יודעים לענות. החל משאלות כמו "למה חולמים חלומות רעים?", המשך ב"למה עולה החום כשחולים?" וכלה ב"למה אי אפשר לחיות לנצח?". התערוכה, הממוקמת במחסן 2 בנמל יפו, מעוצבת בצורה אסתטית ומאירת עיניים, ידידותית מאד לילדים ומשאירה טעם של עוד. יוזמי התערוכה הם אנשי תוכן והפקה ותיקים, שזכו לתמיכת חברת "טבע" ומוסדות אקדמיים מובילים, על מנת להוציא לפועל פנטזית סקרנות ולהפכה לתערוכה כיפית וחוויתית לכל המשפחה. נכון, יש תערוכות ומיצגי מדע וחוויה רבים ועמוקים יותר במוזיאוני המדע השונים ברחבי הארץ, אך יש משהו בקלילות ובצבעוניות של התערוכה הספציפית הזו שהוא בדיוק במינון הנכון, בזמן הנכון ובמקום הנכון לחופשת הקיץ הבאה עלינו לטובה (???). הבנות שלי התרוצצו בין המיצגים, התלהבו ממסכי המגע האינטראקטיביים, האזינו ורקדו לצלילי שירי "למה" מפורסמים בעמדת המוזיקה עם האוזניות, התוודעו לגדולי עולם שהמציאו המצאות מדהימות (רק כי שאלו את שאלה הלמה ומשלא מצאו תשובה קיימת, המציאו אותה בעצמם) ולבסוף ראו את דמותן בוידאו וול בסיום התערוכה, אליו עולות תמונות הילדים ושאלת ה"למה" הפרטית שלהם.
התערוכה נמצאת כעת בשלבי הרצה ותהיה פתוחה לקהל הרחב החל מה 1 ביולי. זו הזדמנות טובה לקחת את הילדים לבילוי עם ערך מוסף שמנסה לעזור לנו, ההורים, להתמודד עם הקטנים, ששואלים שאלות גדולות מהחיים.
אז למה לא להשאיר כאן פרטים מדוייקים על התערוכה?:)
*** גילוי נאות: על התוכן המקסים לתערוכה, אחראית, בין היתר, שלומית עצבה, מנהלת קריאייטיב ותוכן ותלמידת בית הספר לכתיבה "גיבור תרבות" בו אני לומדת. מ – פ – ר – ג – נ – ת.
ועכשיו,שיר:
על החיים ועל המוות / לירז גרין
***(תודה לורד דקל)
עברנו את המשוכה הזו
של העכבר הקטן האפור
שמת על השיש הלבן במטבח
הלכנו ביחד לזרוק אותו לפח
ואת שאלת – עכשיו הוא מת?
הייתי חייבת לומר לך את האמת
די לא רוצה ליפות לך
לעטוף בנוצות לקשט בשקרים
בקופסה הסגורה של סיפור החיים
כולנו ביחד, יפה שלי
גדולים וקטנים
עברנו את המשוכה הזו
של הג'ירפה הגבוהה והיפה
שנחנקה משקית של נמוך קומה בספארי
ראינו ביחד את התמונה בעיתון
וכשביקרנו שם ידעת – היא איננה
די לא רוצה ליפות לך
לעטוף בנוצות לקשט בשקרים
בקופסה הסגורה של סיפור החיים
כולנו ביחד, יפה שלי
גדולים וקטנים
הסבא הזקן מהתמונה
השאלות על מי תהיה אמא שלך כשתהיי גדולה
הבהייה בכסאות הגלגלים ברחוב
הפחד מסרטים בלי סוף טוב
עצימת העיניים נוכח החושך
אז יש קץ לילדות? אז יש סוף לאינסוף?
עברנו את המשוכה הזו
ויש לנו עוד המון לעבור ילדה
אבל לא תמיד אוכל להיות
כשאתעייף גם אני מהמשוכות
כשאעלם
אל השלם
אז…
די לא רוצה ליפות לך
לעטוף בנוצות לקשט בשקרים
בקופסה הסגורה של סיפור החיים
כולנו ביחד, יפה שלי
גדולים וקטנים
