אמא חורגת / קלייר סיבר

מותחן פסיכולוגי אפל מצוין – בו רב הנסתר על הגלוי. גם כשכבר נראה שאוטוטו התשובה מתקבלת, האמת נחשפת, אנו עדים לעוד טוויסט בעלילה, לעוד גילוי מעתיק נשימה.

ג'יני, מורה בבית ספר, בעלת סוד אפל מעברה, מנסה להתחיל את חייה בנישואים למתיו קינג, העשיר והמצליח.
היא לא מאמינה כמה שפר עליה מזלה אחרי מה שעברה, היא מעריכה ומנסה בכל מאודה להיות האישה הראויה לו.

הם עוברים לגור בביתו של מתיו, בטירתו, אם לדייק. "הבית הישן הוא כמו יצור חי. חשתי בזאת בפעם הראשונה שבאתי הנה: כאילו הסדקים שבין הלבנים נושמים בשקט, כאילו הבניין עצמו יכול להרגיש." (עמוד 6)

וכך אותו בית אפל, רדוף רוחות ואפרורי, בעל דלתות נסתרות, מאיים להפר את השקט (הלכאורי יש לומר). דברים מתרחשים, מטלטלים את ג'יני, מפחידים ומאיימים על התא המשפחתי בכלל ועל ג'יני בפרט.

לג'יני בן מתבגר העונה לשם פרנק, ולמתיו תאומים מתבגרים, לוקאס וסקרלט, וכמובן מעבר לפינה, מגיחה כל העת האישה הראשונה, אמם של התאומים, קיי, שהיא לא פחות מ"האישה המושלמת" מתוקתקת, מטופחת, נהינתנית וכן, גם בזבזנית. כך הם באים עם מטען מהעבר (תרתי משמע) לתוך מערכת היחסים החדשה.

ג'יני תעשה הכל כדי שמערכת היחסים המורכבת תצליח, כדי שהמשפחה החדשה תתאחד ותפרח. היא קונה ספרים שילמדו אותה איך להיות "אמא חורגת טובה", היא תלמד, היא תהיה סופר רגישה, היא תחייך, היא תייעץ. אך האם זה יספיק לה?

בנוסף, אותו סוד מהעבר רודף אותה ולא מרפה. בכל פעם היא בטוחה שהפעם היא תתוודה והכל יהיה מושלם ונהדר, אך משהו (נוסף) מפריע בדרך.

בספר חוזרים מוטיבים מהאגדות. האגדה סינדרלה מלווה את הסיפור כיאה לספר הקלאסי בנושא אימהות חורגות, כולל המראה (מראה מראה שעל קיר, כן זאת בדיוק, עם המסגרת המוזהב) ותיאורים נוספים. זה מהווה ניחוח מרענן בספר.

הספר מסופר בגוף ראשון מפיה של ג'יני ומפיה של מרלנה אחותה – עיתונאית חוקרת סקרנית וחריפה, שרודפת אחרי הצדק. עד מהרה היא תמצא עצמה תרה אחרי האמת בביתה שלה. השימוש בגוף ראשון התאים לספר, וההבנה הרחבה של הסיפור מתקבלת משתי נקודות המבט של האחיות.

בנימה אישית אני רוצה להוסיף, בימים אלו – בהם סוערות הרוחות במדינה, והפעם לצערי שוב על רקע חוסר שיוויון זכויות, אני רוצה לנצל את הבמה ולומר כי כשם שאמא חורגת יכולה להיות טובה לא פחות (ואולי אף יותר) מהרבה אימהות ביולוגיות אחרות, כך גם שתי אימהות או שני אבות. ילד צריך חום, אהבה, הכלה ורגישות, ולצערי, המדינה שלנו בוחרת שוב ושוב לחיות באפלה.

זה המקום לומר גם מילה טובה על העריכה המשובחת. כמי שקוראת המון, אני נתקלת לא אחת בספרים שלצערי עברו עריכה לא יסודית, או גרוע מכך, לא עברו עריכה כלל. כאן, נחשפתי שוב לעבודתה הבלתי מתפשרת של העורכת הלנה מגר טלמור, דבר שהוא חשוב לאין שיעור, בעיקר במותחנים, ורואים את זה. אז נכון, שהקרדיט הגדול הוא למחברת כמובן שבנתה את הספר כמות שהוא, אולם לעריכת התרגום תפקיד חשוב ביותר, ולצערי כבר נתקלתי בספרים שקראתי גם בשפת המקור וגם בעברית וההבדל היה של שמיים וארץ.

אז שאפו לסופרת ולהוצאה על ספר פשוט מצוין.

ממליצה בחום על מותחן שידיר שינה מעיניכם מהעמוד הראשון ועד לאחרון ממש.