אני מבינה שיש בין עדות המזרח שעדיין סוחבים עלבונות וכעסים על האשכנזים. אני מבינה שהיה פה לא משהו כי היתה אפלייה והיה פנקס אדום. אבל אנחנו מדברים במקרה הטוב על שנות החמישים-שישים. זה נגמר כל כך מזמן שאין לתאר. אנשים מעדות המזרח נמצאים היום בכל עמדות ההשפעה במדינה וחלקם עשירים מופלגים. טייקונים, מנכ"לים, ראשי ערים ומועצות, שרים. רק ראש ממשלה – לא. זה בגלל הקול המזרחי שאוהב דווקא ראש ממשלה סנוב-כוחני-מנותק-אשכנזי. זר לא יבין זאת. חוץ מזה, שכל הסיפור העדתי מתפוגג כי הדור הצעיר כבר פחות עושה עניין ומרגיש פחות נעלב (יש לנו קבוצה חדשה מקופחת העדה האתיופית שהם אוכלים אותה שחבל על הזמן). הילדים שלי נטולי עדה. הם ילדים של אמא מהפזורה הפולנית ואבא מהפזורה הספרדית. ישראלים. נקודה. וטוב שכך.
כל זה הקדמה. הצטרפתי למפלגת "כולנו" בזמנו מתוך הערכה עמוקה לאיש אחד ששמו משה כחלון. הכרתי שם איש נוסף ראוי לא פחות וחסר תסביכים ששמו אבי גבאי. את אלי אלאלוף אינני מכירה אישית אבל אני מעריכה את פועלו. ההתפרצות האגרסיבית שלו השבוע כנגד ניצולת שואה והזעקה שגם המעברות היו סוג של שואה. נו שויין. להזכיר לאלי אלאלוף, שרוב ניצולי השואה הגיעו גם הם בלי כלום רק שבניגד לעלייה ממדינות ערב להם השמידו את המשפחה כמו במקרה של משפחת אבי. חלקם נורו בגב לקבר אחים ואחרים נחנקו בגאזים ויש שמתו בעבודות כפייה שהביאו אותם למצב של שלדים מהלכים. יחי ההשוואה בינם לבית העלייה ממדינות ערב.
האודים המוצלים שהצליחו לשרוד ולהגיע בעור שיניהם לישראל – חלקם הגיעו ממחנות וגטאות למעברות, רבים הלכו לקיבוץ ולמדו עבודת אדמה ואחרים כמו אבי עליו השלום קבעו את משכנם בעיר גדולה ועבדו במשרה מלאה ביום ולמדו בלילות על מנת לקנות השכלה אקדמית.
אני מוחה על ההתנפלות של אלי אלאלוף. היתה פה חוסר רגישות של אלאלוף והתנהגות אגרסיבית כלפי אישה מבוגרת שעברה גיהנום וכל מה שהיא רוצה זה להזדקן בכבוד במדינה שלנו. להבנתי, היתה בהתנהגותו של אלאלוף גסות רוח וחוסר הבנה הסטורית.
הכותבת היתה פעילה במפלגת "כולנו". היום עיתונאית בעיתון מעריב
