זהירות ספוילרים!!!
כולנו מפחדים מהזיקנה, מהיום שבו הגוף יבגוד בנו. אך, לא פחות קשה לחיות במצב בו המוח מתעתע בנו והזיכרון נעלם לפרקים. קוראים לזה דמנציה או שיטיון. שיטיון מוגדר כירידה של תפקודים קוגניטיביים, ללא שינוי במצב ההכרה. שיטיון כולל מגוון של סימפטומים כרוניים המעידים על אובדן של פונקציות בחיי היום-יום. יש קושי בתהליכי זיכרון, קשב, חשיבה והבנה.
מקור המונח באנגלית, דמנטיה (Dementia), הוא מלטינית (de – מחוץ, mens – דעת), כלומר בתרגום מילולי המשמעות היא "יצא מדעתו".
המחלה גם פקדה את מוד, גיבורת הספר "אליזבת איננה" : אני לא זוכרת כלום משבת, אבל אני גם לא זוכרת שאני לא זוכרת. אני מתנשמת בכבדות מעצם המחשבה. החללים האלה בזיכרון מטרידים. מטרידים ממש. איך יכול להיות שאני לא זוכרת את שבת שעברה? לבי מחסיר פעימה ואני מרגישה פרץ של מבוכה, פחד. שבת שעברה. האם אני זוכרת בכלל מה קרה אתמול?
בעיות הזיכרון גורמות לסביבתה לחשוב, שאין הגיון בדבריה. כך גם בתה :הלן נאנחת שוב. היא נאנחת הרבה לאחרונה. היא לא מקשיבה, לא מתייחסת אלי ברצינות, חושבת שאני רוצה לחיות בעבר. אני יודעת מה היא חושבת, היא חושבת שיצאתי מדעתי לגמרי, שאליזבת בביתה, בריאה ושלמה, ושאני פשוט לא זוכרת שראיתי אותה לא מזמן. אבל זה לא נכון. אני שוכחת דברים, אני יודעת. אבל אני לא משוגעת, עדיין לא. ונמאס לי שמתייחסים אלי ככה. עייפה כבר מהחיוכים המביכים ומהליטופים הקטנים שאנשים נותנים לך כשאתה מתבלבל, ונמאס לי לגמרי מזה שכולם מסכימים עם הלן ולא מקשיבים למה שלי יש לומר.
וכמו שמוד מתארת: נחמד שמקניטים אותך. גם אליזבת מרבה להקניט אותי. ככה אני מרגישה אנושית. לפחות מישהו חושב שאני מספיק אינטליגנטית בשביל להבין בדיחה.
ברקע מתרחשות שתי עלילות: פרשת היעלמותה של סוקי (מלפני שבעים שנה) ופרשת היעלמותה של אליזבת .
פרשת היעלמותה של אחותה של מוד, סוקי, מתערבבת במחשבותיה עם היעלמותה של אליזבת.
סוקי היתה אחותה הגדולה של מוד. היא היתה גדולה ממנה בשבע שנים. כשמוד היתה ילדה נערה, יום אחד אחותה נעלמה ולא חזרה הביתה.מוד ואביה הלכו לחפשה ולברר עם השכנים של סוקי אם הם ראו אותה ויודעים משהו עליה. ככל שהזמן עבר ונמצאה רק המזוודה שלה ובעלה, הם התחילו להבין שבוודאות קרה לה משהו נורא.
ברקע היתה אמו של דאג, הדייר שגר בביתם של הוריה של מוד, שספק היה חברה הטוב של סוקי ספק היה המאהב שלה. אמו של דאג הסתובבה ברחובות, והפחידה את מוד עם מילים חסרות פשר (לפחות כך זה היה נראה אז…).
ככל שמוד מאבדת את זיכרונה, עולים בה הזיכרונות הרחוקים מעברה, כשעוד היתה נערה.רמזים להעילמותה של סוקי עולים וצפים , דווקא כשזיכרונה מתעתע בה.
אליזבת, היתה חברתה הקרובה של מוד: איני יודעת מה היתי עושה בלי אליזבת אחרי שפטריק נפטר. המשחקים המטופשים ששיחקנו באוקספם- היינו קונים את החרסינה המכוערת ומחביות את אקדח המחירים כדי שפגי לא תמצא אותו, וכל התה ששתינו והתשבצים והארוחות יחד: הם נתנו לי כוח להמשיך הלאה.
מוד אספה מהרחובות זבל, שחשבה שהוא שייך לסוקי או אולי לאליזבת. זאת על מנת לקבל רמזים למקום הימצאן.כל חיפוש אחרי אליזבת מעורר אחריו זיכרון או תעתוע.
האישה המשוגעת הצביעה כל הזמן על מקום קבורתה של סוקי. אך בגלל שיגיונה לא האמינו לה. כך גם לגבי מוד. היא כל הזמן חיפשה את אליזבת ואת סוקי בערבוביה. ובאופן מפתיע או שלא, היא מצאה את אחותה קבורה , היכן שהאישה המשוגעת כל הזמן רמזה, בגינתה של אליזבת.
פיענוח פרשת היעלמותה של סוקי, למרות מציאתה של אליזבת, מעורר את השאלה החברתית שמטרידה במהלך הספר, האם בעיית הזיכרון ודמנציה בקשישים הופכת אותם ל "משוגעים"? האם דבריהם חסרי פשר לחלוטין? מוד בשיא מחלתה מצליחה לפענח את היעלומותה של אחותה ומסתבר שגם האישה המשוגעת מעברה, שככל הנראה, גם חלתה , היא היחידה שידעה וסיפרה את סוד היעלמותה של סוקי.
אמה היילי בספרה, מצליחה להעביר נושא כאוב זה בצורה משעשעת וכואבת יחדיו.ובאופן מעט מפתיע,אף לעורר בנו מתח עם סיפור היעלמותן של סוקי ושל אליזבת.
XOXO
אחת שיודעת 😉
