333 עמודים.
הוצאת ידיעות אחרונות.
מותחן פסיכולוגי קריפי ומצוין.
בניגוד למותחנים אחרים שקראתי, ספר זה אינו מתאפיין בקצב מהיר.
המותחן הזה ידרוש מכם רמת ריכוז גבוהה מאוד, קריאה איטית ויסודית. הספר המעולה הזה זורק רמזים שנאספים אט אט ומרכיבים את הפאזל. פה לא יאכילו אתכם בכפית, ואתם חייבים להיות חצי בלשים כדי להבין בכלל מה קורה פה, וזה הקסם בספר הזה. מפרק לפרק הסקרנות עולה, החלקים מתחילים להתיישב עד לסיומו המטלטל. בין מציאות לדמיון, בין התרחשות להתרחשות, נרקמת עלילה מסועפת ומרתקת.
הספר מסופר בגוף ראשון (למעט פתח דבר), מפיו של אד, ונע בין אד הילד בשנת 1986 לאד המבוגר של שנת 2016.
אד הילד, נמצא ב"חבורה". החבורה מונה שלושה. אד, הופו, גאב השמן וניקי. ניקי היא בת יחידה בין שלושה בנים, מעין טום בוי. היא גם ביתו של כומר העיירה.
אמו של אד, רופאה גניקולוגית, זוכה לקיתונות של רותחין בשל מקצועה. הפגנות ואיומים הם חלק ממנת חלקה ומנת חלקה של המשפחה כולה. היא מקבלת חבילות עם תכולה מזעזעת, מכנים אותה רוצחת תינוקות, והיא צריכה לנתב בצורה לא פשוטה בין חייה המקצועיים לחייה המשפחתיים.
מפגש אחד קושר בין גורלו של אד לגורלו של מר הלורן, מורה בבית ספרו. אד פוגש לראשונה את מר הלורן, ביריד, בשנת 1986. "היה קשה לפספס את האיש החיוור. קודם כל, הוא היה גבוה מאוד, ורזה. הוא לבש ג'ינס משופשפים וחולצה רחבה, וחבש כובע קש גדול". (עמוד 13 בפורמט דיגיטלי)
לא עבר זמן רב מאז ראה לראשונה את מר הלורן ועד לרגע – בו שמע את "הרעש הנורא הזה שקרע את עור התוף, כאילו חיית טרף אדירה שואגת מבטן האדמה. אחר כך התברר לי שזה היה צליל של מיסב הצריח בציר של הקרוסלה העתיקה, שנשבר פתאום אחרי שימוש רב מידי ותחזוקה מעטה מדי". (עמוד 13)
הראשון לקבל שליטה על המצב היה אותו איש חיוור, מר הלורן. הוא גייס לעזרתו את אד, ובעזרת תושייתו הרבה, בשיתוף פעולה, הם הצילו את חייה של "נערת הקרוסלה". לימים נגלה ששמה אליסיה.
אד ומר הלורן התיידדו מעט, והחלו להיפגש, לעיתים בצורה אקראית ולעיתים באפן מכוון, וזה האחרון סיפר לו סוד. כשהיה נער, נהגו הוא וחבריו להשאיר אחד לשני מסרים באמצעות איורים בגירים. אד התלהב מהרעיון של "איש הגיר" (כך כינו אותו הוא וחבריו) ועד מהרה זו הפכה שיטת תקשורת אהובה על ה"חבורה". הם היו משאירים לעצמם "אנשי גיר" שונים ולצידם סימונים המעידים על מקומות מפגש, דחיפות המפגש ומהותו.
"כבר כמה זמן שנהגנו לצייר דמויות וסמלים בגיר. אצל ילדים, רעיונות הם קצת כמו זרעים שמתפזרים ברוח. מכמה מהם לא יצא כלום; הם נישאים הלאה במשב האוויר, נשכחים ולא מוזכרים יותר. אחרים מכים שורשים. חופרים להם דרך, צומחים ומתפשטים." (עמוד 51)
ואז קרה אסון!!! אנשי הגיר מובילים את הילדים אל גופה !
כעבור 30 שנה, אד מקבל מעטפה לביתו – ובה איור וגירים. מדוע אנשי הגיר חוזרים לחייו כעת? והאם כל הסיפור הזה לא נגמר כבר מזמן ? אט אט הוא מגלה כי הוא לא היחיד שקיבל מעטפה, והעניינים מתחילים להסתבך. (ואין לכם מושג עד כמה)
השפה המדוברת בספר אף היא נעה בין שפתו של ילד/נער לבין שפתו של אדם בוגר, שהחיים קרו לו, והכתיבה פשוט מרתקת.
הפרקים נעים כאמור בין 1986 ל- 2016 לסירוגין. פרק אחד ב- 1986 ופרק אחד ב- 2016. כל פרק מסקרן יותר מקודמו. המעבר בין העבר להווה מוסיף נדבך על נדבך ומרכיב את פאזל הסבוך בדרך לפתרון הסאגה.
כל פרק משאיר את הקורא בפה פעור ובציפייה דרוכה להמשך, שיגיע כאמור רק בעוד שני פרקים.
זה מסוג הספרים שאני אוהבת לקרוא פעמיים כדי לעכל, כדי לעבד, כדי להבין את הניואנסים עד סופם.
לסיכום, מותחן פסיכולוגי מצוין,מאוד לא שגרתי, מורכב ומרתק.
כל שנותר לי הוא להמליץ לכם למצוא זמן פנוי לקריאה, בלי הסחות דעת, כי תצטרכו אותו.
קריאה מהנה.
