שבוע הספר עבורי זו חגיגה עם מסורת. מגיעה לערב אחד ועוד אחד. פעם לבד ופעם עם כל המשפחה.
פוגשת סופרות, עורכות, חברות למועדוני קריאה וסתם אנשים אוהבי ספרים.
חזרתי ובאמתחתי ארסנל שלא יבייש ספרייה, אך בינתיים חייבת להמליץ לכם על הספר:
"אישה נשואה" מאת ג'יל אלכסנדר אסבאום. סופרת קנדית שהוציאה אוספי שירה מצליחים וזה לה ספר הביכורים.
אין כמעט עיתון שלא ביקר ולא התייחס לספר: הניו יורק טיימס, הגארדיאן והאינדפנדנט האנגליים, הוול סטריט ג'ורנל ושלל מבקרי ספרות יודעים בעולם.
"אישה נשואה" במקור נקרא- עקרת בית- "Hausfrau" ולא בכדי.
הנה הסקירה שלי
Hausfrau
אישה נשואה.
ג'יל אלכסנדר אסבאום
מאנגלית- רוני בק, מודן הוצאה לאור, 2016
"מדאם בובארי מאוחרת עם קורטוב של אנה קרנינה," כך מכנה את הספר הגארדיאן האנגלי.
"מדאם בובארי פוגשת את חמישים גוונים של אפור," נכתב בביקורת אחרת בניו יורק.
הספר נפתח במשפט המעולה: "אנה הייתה רעיה טובה, רוב הזמן."
אנה קרנינה של אסבאום (או אולי יותר אמה בובארי) היא אנה בנץ, אמריקאית בגלות, זרה במקום מגוריה, בעלה בנקאי שווייצרי שיחד אתו לפני כעשר שנים קבעו את מקום מגוריהם בעיר הולדתו דיטליקון, פרבר של ציריך. החיים במרכז פיננסי עולמי הם נוחים, מדויקים, נקיים ומסודרים ואינם יודעים כל מחסור.
אך לאנה, הקרבה לגיל ארבעים, אין חשבון בנק. אין רישיון נהיגה. היא אומללה דרך קבע. כלואה בנישואים מונוטוניים חסרי רגש וחום שדרכם היא צפה בחיים המסודרים והסטריליים של התרבות השוויצרית. במשך שנים אף לא טרחה ללמוד את השפה, קל וחומר את הדיאלקט הייחודי השוויצרי הנעדר חוקים והגיון.
היא רואה את עצמה כדלת מסתובבת וקיומה הפאסיבי נועד ליצור שלום בית. גם האימהות לשני בנים ובת תינוקת נעשו בדרך כניעה ומזל והצעד היחיד העצמאי שלה הוא הצעידה בלילה לגבעה הסמוכה לבדה במטרה להירגע ולזעוק לחלל הריק את בכיותיה. אה… וכמוכן לשכב עם גברים זרים.
היא פוגשת אותם בכל מקום: בשיעור גרמנית, במסיבת יום הולדת, מחוץ לחנות מוצרי סריגה. הרומנים שתנהל הם יותר אדישים ושטחיים מאשר מלאי תשוקה. הם כמו ריפוי בעיסוק. אין לה כמעט חיבה לגברים הללו למעט אחד. לפני כמה שנים הכירה אמריקאי בוסטוני לזמן לא ארוך והקשר עמו היה משהו שהתקרב לאהבה אמתית.
נדמה לה שהעולם שופט אותה וממיט עליה קלון: שיעורי הגרמנית, החברים מבלי לדעת, החמות שלה שלא ממש מחבבת אותה, אפילו משחקי החברה התמימים ביום הולדתה מפנים אליה אצבע מאשימה. לפסיכולוגית היונגיאנית המטפלת בה היא אינה אומרת אף מילת אמת.
סצנות משפחתיות של יציאה לטבע, זיכרונות ילדות ונעורים, סקס בוגדני ושיעורי גרמנית מלאי סאבטקסט וכפל משמעות משולבים בסצנות הטיפול הפסיכולוגי של ד'ר מסרלי הנותנים את ההצצה הכי גדולה לאני הפנימי של אנה, לא דרך הלמדנות הקפדנית והשגרתית של המטפלת אלא דרך המחשבות והשקרים של אנה. דרך מה שהיא לא מספרת.
הכתיבה בספר יפהפייה, מלאה בסימבוליזם וחוויות נפשיות. תיאורי הרכבות ותיאורי האש מובילים אותנו בנפתולי נפשה ותחושותיה. היא סוג של אוהבת את בעלה. והוא, סוג של אוהב אותה. חוסר היכולת שלו להביע רגש ולהעניק חום מותירים אותה לא מעט על סף דמעות ומחנק.
היופי של שווייץ משתקף בכיעור העמוק של חייה הפרטיים של אנה.
מרגישים שהסופרת מגיעה מעולם השירה. היא כתבה ארבעה ספרי שירה וזה לה ספר הביכורים.
הגיבורה תקועה בארץ זרה והיא אינה מסתגלת אליה אך היא בעצם תקועה בנפשה הפסיבית שאינה מסוגלת לשנות את חייה. יש לה את כל האפשרויות והיא אינה מסוגלת לבחור באחת. הכלא אינו שווייץ אלא היא עצמה.
היא רואה כמעט כל נושא בשיעורי הגרמנית ככתב אישום לחייה:
פעלים חזקים הם יוצאי דופן. פעלים חלשים הם טיפוסיים הממלאים אחרי החוקים. בדיוק כמו אנשים, היא חושבת, החלשים, כולם אותו הדבר.
היא מתרשלת בדקדוק הגרמני, בפעלים ובזמנים. היא מבלבלת בין זמנים למצבי רוח ונשענת לעתים קרובות על זמן פאסיבי. כמו אישיותה.
אנה היא אישה מורכבת המנהלת חיים סודיים והיא באופן קבוע במצב של כמיהה וצפייה למשהו. היא חשה בושה ושנאה עצמית. היא בוגדת בבעלה אך נאמנה למסע החיפוש העצמי שלה.
האם אכפת לנו מאישה כזו? כן. לא כי היא עושה דברים לא יפים אלא כי הסופרת חודרת לראשה ומסייעת לה להבין את הדברים ולעשות סדר בחיפוש אחר האושר החמקמק. ואנו אתה.
אין פה הרבה אקשן ואם אתם מחפשים הומור וקצת צחוק, אתם בספר הלא נכון, אבל יש הרבה התייחסות פסיכולוגית תובנה פילוסופית, השפה מעולה וחכמה והעלילה מתפתחת בדרך מרתקת.
"מה ההבדל בין אהבה ותאווה?"
"תגידי לי את," אמרה דוקרטור מסרלי לאנה.
"תאווה אפשר לרפא. אהבה לא."
"תשוקה היא לא מחלה, אנה."
"באמת?"
"אישה בודדה היא אישה מסוכנת." אמרה דוקטור מסרלי בכנות כבדת ראש. "אישה בודדה היא אישה משועממת. נשים משועממות פועלות מתוך דחף."
הסקס גס וגולמי, אינו צפוי ואינו תואם את הטון של הספר ולכן כל כך ריאליסטי,מפתיע ומרתק.
אנו לא פה לשפוט אותה אלא להבין את הסיפור שלה.
תופעה יוצאת דופן בטיבה בעריכה:
הקורא עובר מההווה לעבר באותו עמוד מבלי לאבד את המקום. אף לא פעם אחת אמרתי לעצמי: מה? היכן אני? זמנים שונים, מקומות שנים לעיתים באותו עמוד והקורא מיד מתאפס ומבין היכן הוא. עריכה ממגנטת ללא תפרים. ממש קסם.
תלונה קטנה– המון שמות מקומות שצריך עבורם GPS ואינסוף ביטויים בגרמנית ללא תרגום שברור כביכול שכולם מבינים.
על הסופרת:
"אישה נשואה" נולד מתוך בדידות מזהרת אותה חוותה הסופרת האמריקאית בת הארבעים ושלוש. היא עברה מאוסטן, טקסס לציריך בעקבות בעלה שלמד פסיכואנליזה יונגיאנית. היא מצאה את עצמה בודדה, עצובה ומנודה. היא לא דיברה את השפה, לא הכירה נפש חיה, נהגה ללכת הרבה ולכתוב שירים. היא מדגישה שהסיפור אינו אוטוביוגרפיה כלל וכלל אלא נולד מהשראה לרקע ולדמויות. הדמות הראשית אינה היא כלל וכלל.
מומלץ בחום!
Hausfrau
Jill Alexander Essbaum
Fiction
Publisher Random House
336 pages
2015
הספר הבא… תופי הסתיו/ דיאנה גבלדון. המשך מעלליהם ואהבתם המסעירה של קלייר וג'יימי פרייזר ביבשת אמריקה הפראית ומה קורה עם הדור הבא? בריאנה ביתם ומחזרה רוג'ר וויקפילד.
שלכם בסגנון והשראה,
הכותבת,
רוית
כנסו לאתר "הכותבת- מילים בסגנון והשראה" לכתבות רבות נוספות.
