משב רוח מרענן וחדשני קיבל את פנינו בסיור במוזיאון פתח תקווה לאומנויות המוזיאון שנוסד בשנת 1964 ממוקם במתחם קריית המוזיאונים, במבואות העיר פתח תקוה, ונושק לאחד הגנים היפים בארץ, גן העצמאות, שתכנן אדריכל הנוף הנודע, ליפא יהלום. לצד המוזיאון שוכנים במתחם מבני ציבור נוספים: בית "יד לבנים" המוזיאון ההיסטורי לתולדות פתח תקוה, הארכיון ההיסטורי, המכון לאמנות חזותית, ואודיטוריום שמתקיימות בו פעילויות תרבות ופנאי.
יש לנו "אי מוזיאונים " משלנו באם המושבות.
גילוי נאות, אני ציירת. לבקר ולכתוב על אומנות של אמנים אחרים מלווה בהרבה יראת כבוד, להם וליצירה שלהם.
ושם בפתח תקווה התחברתי והתרגשתי במיוחד מתערוכה שנקרית "לשמור מרחק-על אינטימיות בציור עכשיו"
האוצרת ליזה גרשוני שליוותה והסבירה פתחה לנו עוד נקודת מבט וחשיבה על אינטימיות. אינטימיות של הצייר עם בד הציור, אינטימיות של הצייר וכלי העבודה שלו, אינטימיות של החומר עם בד המצויר, של הצייר והאובייקט שלו וכו.
כבר בכניסה מקבל אותנו ציור ענק שאי אפשר לפספס בגלל גודלו ובעיקר בגלל המשפחה הגדולה והמיוחדת שמצוירת עליו.
עידו מרקוס בחר לקרוא לציור "עניין משפחתי" משפחה גדולה בגילאים שונים בלבוש שונה עם מבטים לצדדים, נוגעים לא נוגעים. במשפחה כמו במשפחה יש אינטימיות וריחוק קירבה והכל מהכל.
ציור נוסף במבואת הכניסה הוא חתן וכלה של האמן יוסי מרק. יוסי קרא לה "ספק". מריחות עדינות ומדויקות של צבעי שמן משלימות ציור יפהפה. ציור של זוג ביום חופתו.
זוג עם ניגודים של גיל, צבע תרבות. האושר והשמחה שאמורים לאפיין זוג ביום חופתם לא מתבטא בציור, נהפוך הוא אנו רואים במבטם ספק, חשש, היסוס ואולי גם דאגה. יש אינטימיות בקירבה הפיסית ביניהם, במעמד אבל לא בהוויה.
בהמשך ישנם ארבע קלסטרונים שיוסי מרק צייר את אמו. קלסטרונים ממגנטים. אי אפשר להסיר את המבט מהם. יש סוג של"סדר" באיך שצייר אותם ואיך שנתלו. מציור ראשוני עם קווים התחלתיים ובהדרגה הוספת צבע, עומק ועד הציור הרביעי השלם הצסעוני עם הסוודר הכחול, שנראה שאמו של יוסי וכל כובד חייה ומבטה המהורהר והדואג ממש מולך. זהו ציור מהתבוננות! וזוהי אינטימיות.
לשבת שעות מול אמך ולצייר כל תו בפניה, לראות את תהליך הגרביטציה בפניה, ואת כובד רגשותיה. ציור בסגנון שכבות כמו בימי הרנסאנס המוקדם שהתוצאה שלו היא הכי קרוב ליצירת אומנות מושלמת שיכולה להיות.
ובמבואה המרכזית של המוזיאון אי אפשר לפספס את חדר האוכל הנטוש של הקיבוץ. ציור שמן ענק שמורכב מ3 יחידות. הלב מתכוון וכואב לנו בבטן לראות את חדר האוכל הנטוש של הקיבוץ. המקום שהיה בעבר הלב החי והפועם של חברי הקיבוץ הפך לאולם נטוש ריק ועצוב מאד, אפשר לראות את הנוף מבעד לחלונות, את העצים מבחוץ, ובכך בעצם להעצים את הקדרות של האולם הנטוש.
תוכלו למצוא שם יצירות נפלאות ומדוייקות במיוחד שנראות ברמה היפר ריאליסטית כמו שרק ארם גרשוני יכול להגיע אליה , צלחת עם ביצים , כוס עם עלי חסה, גוש בשר פורטרט אישי שלו עוד.
"כל אחד מהציורים מגלה לנו סוד, שהצייר או הציירת אולי כלל אינם מודעים לו, ובמידה שהם אכן מודעים לו לעולם לא יוכלו להגותו במילים. "הנה כך", אומר לנו הציור; "כך זה להיות אני בעולם, כך נראה העולם מבעד לעיני-שלי". יותר משהתערוכה מבקשת לפענח את המסתורין הזה, היא מבקשת לכבד אותו, לתת לו מקום. הצופה ניצב, מתבונן בציור. הציור מתבונן בו בחזרה"- ליזה גרשוני.
בקרו באי המוזיאונים של פתח תקווה, התבוננו באינטימיות ותגלו אותה, תפגשו שם אמנות משובחת והרבה מאד חומר למחשבה
קריית המוזיאונים
בית יד לבנים
רחוב ארלוזורוב 30
פתח–תקוה, ת.ד. 1
טל: 03-9286300
שעות פתיחה
ב', ד', ו', שבת
14:00-10:00
ג', ה'
20:00-16:00
צילומים :עליזה גוטמן
תמשיכו לעקוב אחריי, מעניין פה.