אימא של שבת

בואו נדבר רגע על אימא של שבת.

לכאורה תפקיד תמים

שדורש מהילדה שלך לשבת על כסא בגן, לא יותר משלושים שניות

ולבהות בגננת מדליקה נרות ומכבה אותם אחרי דקה.

איכשהו, אימהות (השנה) הצליחו להפוך את זה

למפגן יכולות מרשים שאף ביקור בקבר עמוקה או טיסה לאומן לא משתווים אליו.

וכך בכל שישי, למרות שחשבתי שראיתי הכל,

מצליחים להפתיע אותי מחדש.

הילדה שלי (בת שנתיים), חוזרת עם ערכת שבת שלא מביישת רבנית שזה עתה סיימה מסלול הכשרה.

מטפחת ראש (שהיא אגב מתעקשת לקרוא לה טולי, כאילו רחמנא לצלן, טיטולי),

ספרון עם זמירות שבת שהיא זורקת על הרצפה בניסיון לאכול את המאפינס

בגובה שלושה מטרים שבראשו בובת משה מבצק סוכר מחזיק בלוחות הברית שמתנפצים על הרצפה כשהיא מנסה לשתות את בקבוק המים הקדושים.,

חלה שנאפתה ממש חמש דקות לפני הטקס המכובד, ושנדבקה לניילון שבינתיים נמס

ודיסק עם מצגת פרחים איך לומר כזו שנעה בין מזעזעת למייגעת קשור לנרות משעווה עשויה עור תמנון שנמשה מן הים.

הגננת עם דמעות בעיניים מספרת לסבתא (ככה קוראים לאימא של אימא של שבת, נכון?)

על המעמד המיוחד והמרגש שבו אבא של שבת, שהוא אגב אסור לה על פי ההלכה כי הם בכלל לא נשואים ואולי גם בגלל שהם עוד לא חגגו אפילו שני אביבים,

בירך על גביע (ריק מיין) בזמן שהכלה שלבושה שמלה לבנה עטורת תחרה ושובל (לא ממש ארוך אבל ממש לא קצר) רבה עם העוזרת גננת שהכריחה אותה לחבוש מטפחת אתם יודעים,

בשביל התמונה. אני מחייכת בנימוס, אוספת את הבת שלי, שכמו שאר הילדים עמדה צורחת ספק בגלל התורה שהתנפצה ספק בגלל אבדן העוגייה

ומחלצת אותה לאט לאט מהציון הקדוש.

בדיוק כשאני מתיישבת על כסא הנהג, כשאנחת רווחה מפלחת את האוויר

מטח הודעות ווטס אפ תוקף , בלי התראה, בלי צבע אדום.

"וואו! איזו השקעה"

"שיוואו וואאו, תודה תודה תודה"

והאתיאסטית שממש מול עיניי זרקה הכל לפח האשפה:

"עשית לנו את הסופ"ש! הערב נשיר עם הזמירון ונדליק את נרות השבת"

והאימא הגאה, מגיבה בצנעה וענווה:

"הגזמתן, שטויות ממש,חמש דק' ואפס השקעה"

יחסית להילולה של הרשב"י אחותי, זה באמת שומדבר.

שבוע אחר כך, הגיע תורה של הבת שלי,