בלוג סאלונה
טור קבוע שיקרא:
אילו לסבתא היו גלגלים או איך אפשר היה לבחור אחרת ונכון…
בכל פעם אקח אחד מהנושאים שבכותרות, נושא שעוסק באנשים ואראה כי אם היו מבצעים תהליך עבודה נכון, תהליך בחירה נכונה, אז הדרך והתוצאות יכלו להיראות אחרת.
זה כמה שנים שאני מלמדת, גם במסגרת ליווי מנהלים ובכירים, כל מה שקשור בקבלת החלטות ובבחירה נכונה.
זה לא שאנחנו לא יודעים לקבל החלטות. אנחנו כל הזמן אנו עושים זאת. מקבלים החלטות. הרי גם להחליט שלא להחליט זו החלטה. רק שאנחנו לא תמיד מודעים לתהליך קבלת ההחלטותה שלנו ולצערי,קורה לא פעם שאנחנו מקבלים את ההחלטה ופועלים מתוך היסחפות ולא מתוך בחירה, מהמקום הנכון.
הרבה פעמים נוכל לראות שאגו מנהל את הבחירות שלנו ולא מה שנכון.
כאן, בבלוג הזה – אילו לסבתא היו גלגלים , נראה שהיא יכלה גם להיות רכבת …:) … ואילו אנשים המגיעים לכותרות היו פועלים ממקום של בחירה מודעת וממקום נכון, ולא ממניעים אחרים,יתכן והם לא היו מגיעים לכותרות.
על פי רוב האנשים עליהם אכתוב, מוכרים לי מן הכותרות אך לא אישית. ברור שכל התייחסות שלי אינה אלא מתוך מה שמביאה התקשורת. אין, לא היתה ולא תהיה לי כל כוונה לפגוע אישית באף אחד. ומי שיחוש נפגע, התנצלותי הכנה מראש.
אז קדימה לדרך…
והפעם, איך לא, הגברת נתניהו. אינני מכירה אותה באופן אישי. אני מכנה אותה גב' משום שהבנתי שזה נורא חשוב לה… כל כך הרבה נכתב על ההתפרצויות שלה. גם אם זהו רק עשן, דומני שאפשר להעז ולומר שהעשן מאוד סמיך.
אין לי גם ספק שהרבה פעמים הגב' שרה נתניהו פועלת ומגיבה ללא דופי. היא אומרת או שותקת, מחייכת או מרצינה פנים, הכל על פי מה שנהוג וצריך. אחרי הכל, היא משכילה ותרבותית, באה מבית במעמד סוציואקונומי גבוה ואף נשואה לבן מעמד שכזה.
זה לא ידע שחסר לה.
לפחות כלפי חוץ, היא מתכחשת. הבעיה לא אצלה. ההתנהגות הלא תקינה לא אצלה. זו לא הגב' עצמה, לא . זה הוא, זו היא, אלה הם. בכל פעם מישהו אחר אחראי.
אילו לסבתא היו גלגלים, היא יכלה גם להיות רכבת, ואילו שרה נתניהו לא היתה מתכחשת, היתה יכולה לשנות. כי הרי אנחנו לא יכולים לשנות באמת אלא מה שתלוי בנו. ההתנהגות של ההוא, ההיא או ההם, אינה תלוייה בה. זו לא היא עצמה. מכאן ברורה התפיסה שלה שהיא בעצם הקורבן פה. מה שמוביל להבנה הנוספת. הואיל והיא מתכחשת לעובדה שיש לה בעיית התפרצויות, הרי שעד שלא מכירים בבעיה, מבחינתה אין בעיה ולכן גם אין מה לפתור.
דומה הדבר לילד קטן שעוצם את עיניו ובטוח שאם הוא לא רואה את העולם אז העולם לא רואה אותו. אני זוכרת את הפעם הראשונה בה עצמתי עיניים, כילדה ממש קטנה, ומבינה שאני לא רואה אבל רואים אותי… כמה מביך…
אינשטיין שאל- האם כשאנחנו לא מביטים בירח , הירח לא קיים.
אבל כאן בכדור הארץ שלנו, במדינה הקטנה שלנו, אשת ראש הממשלה שלנו, אינה ילדה קטנה. העובדה שהיא עוצמת את עיניה אינה מוחקת את התקריות אצל האחרים. וגם אם ההתפרצויות הללו ממש נדירות וברוב הפעמים היא ממש , אבל ממש בסדר, מה שאנשים זוכרים זה את המקרה הקיצון בו היתה התפרצות. ככה זה.
ושרה, טוב שתכיר במציאות הקיימת ותדע שהכרה במציאות זו יכולה להתחיל לחולל תהליך של שינוי. כשמדברים על שינוי, הדבר הראשון החשוב היא ההכרה בצורך. עליה להבין שהיא רוצה ובוחרת לשנות מפני שלא טוב לה במקום הזה בו היא לא מנהלת אלא מנוהלת. והרי יש לה יכולות ניהול. זה בין החוזקות שלה. עליה לגייס אותן על מנת לעורר את הרצון ולבחור עצמה אחרת. בהצלחה לה.
אשמח לקבל מחשבות ותגובות.
