לפני כך וכך שנים שכרתי יחד עם חברי אביב משרד מוזנח הצופה אל גן החשמל. הרבה מחשבה ולב השקענו בשיפוץ המקום עד שהפך לסטודיו המקסים שלנו. בשבילי הסטודיו היה המקום שלי, מותאם לי בדיוק ובו יכולתי לתת ביטוי רחב מתמיד ליכולותיי המקצועיות ולראות ברכה, ולא רק כלכלית, בעמלי. אלה היו השנים הטובות ביותר של הסטודיו שלי והוא שגשג ופרח.
ואז חליתי. בהתחלה עוד הגעתי לסטודיו, שהיה עוגן של שפיות בטירוף שהיה החיים שלי, בהמשך כבר היה לי קשה ואת מעט העבודה שהיתה לי עשיתי מהבית. ההנחה היתה שלכשאבריא אחזור לעבוד משם, והכל ישוב לקדמותו. המציאות היתה שונה, ולמעשה כשהחלמתי והחזרתי את עצמי למעגל העבודה, לא הצלחתי לשקם את הסטודיו ולהצדיק חזרה אל המקום שהיה לי לבית שני. בצער רב נפרדתי מאביב ומהסטודיו, ומאז אני נושאת בתוכי את הגעגוע למקום, לשותפות, למה שהיה.
לפני כך וכך שבועות הזדמנתי לשכונת החשמל. הגעגועים לסטודיו ולאביב התגנבו מהחדר האחורי בו הם ספונים בדרך כלל והציפו אותי. כך יצא שהתדפקתי על דלת הסטודיו שכבר כמה שנים אינו שלי וחיפשתי את אביב. לא היה איש בסטודיו, אבל בלי שבכלל התכוונתי, יצא שמצאתי לי משרד ריק בהמשך המסדרון, והוא הפך להיות הקליניקה שלי, המקום שתפור בדיוק למידתי, שבשתי ידיי (ועוד זוג ידיים אחד או שניים) בניתי אותו על פי צרכיי וטעמי.
השבוע ארחתי לסדנה בקליניקה 6 עמיתות-בלוגריות. הרבה חששות ליוו אותי בימים שקדמו לה וגם התרגשות גדולה: האם יכיל החדר הקטן שלי את כולן, האם יחושו בנוח, האם אני באמת מוכנה להכניס אנשים זרים אל המרחב האישי שלי? בערב שלפני כן הגעתי לסדר ולארגן. מלמטה ראיתי שבסטודיו של אביב דולקים האורות. דפקתי בדלת ומייד נשאבנו, אביב ואני, לחיבוק של געגוע. סיפרתי לו על הסדנה ועל ההתרגשות והחשש. אחר כך, כשהכל היה מוכן, הזמנתי אותו לבוא לראות והתרגשנו ביחד. בערב הסדנה, כשהתגלו כמה תקלות של הרגע האחרון, אביב התגייס מייד לעזור, וביחד סידרנו את הדורש סידור.
הסדנה היתה מוצלחת מאוד. יכולתי להרגיש את האורחות שלי מסירות לאט לאט את החששות ומתמסרות למה שקורה באווירה האינטימית שחלקנו. לחלקן היתה חוויה מטלטלת, לאחרות העמקה של חוויות מוכרות וכולן, כולל אני, יצאו עם תחושות קצת שונות. אחרי שהתפזרו וסיימתי לסדר, האורות בסטודיו של אביב עדיין דלקו. נכנסתי ושיתפתי אותו בחוויה העמוקה שהיתה לי, ושוב יכולתי להרגיש את הלבבות שלנו נפתחים ואת הגעגוע, שמקבל מענה חדש-ישן, משתנה וחוזר להיות קירבה, שיתוף וחברות של אמת. בדמיון שלי הסטודיו שלו והקליניקה שלי הופכים למרחב אחד, גדול מסך חלקיו, של יצירה וריפוי.
בשבילי זהו פלא גדול ואני מרגישה בת מזל על שבלי שתכננתי, מצאתי לי את המקום הזה, וחזרתי אל הבניין שהיה לי לבית שני, אל השכנים בקומה שקיבלו את פניי בשמחה אמיתית של הלב ובחום אנושי שאין שני לו ואל הקסם שנוצר אז, בשותפות ההיא עם אביב וממשיך ממש כמו אז ואפילו יותר. בשבילי זהו עוד עמוד של יציבות בגשר שאני בונה לי בין העולם הישן לחדש.
אם שינוי זה מה שנחוץ לך, אני מזמינה אותך להיות איתי בקשר
