איך זה שתמיד הטובים הולכים-
המחייכים,
הנחמדים,
הנותנים,
הנאהבים והנעימים,
וכל כך צעירים.
הטובים הולכים-
ומשאירים שובל של עצב
חלל גדול
וריק.
הטובים הולכים-
ומשאירים תובנה כואבת-
אם הם, שכל כך חיו, עכשיו מתים,
אז כולנו נגיע בסוף,
לאותו סוף.