איך למדתי "לשחרר" ולהיפרד מפריטים שיש להם ערך ריגשי עבורי

,היא כתבה לי –" את ממש עושה שכל בריא ומעוררת השראה

"את עושה לי חשק ללכת לעשות סדר ולהיפטר מדברים שאינם בשימוש מתוך פרגון לאחרים ואהבה… תודה לך

* *

? איך אני מוכרת פריטים מהארון שלי

… הרי רובנו מתקשות להיפרד

* * *

?איך באמת אני עושה את זה

,זה תהליך שעברתי עם עצמי

מכירה את זה שאת נקשרת לפריט – לבגד , לרהיט, לתמונה
?ומרגישה שאת לא יכולה לוותר עליו , כי הוא מזכיר לך

?כי הוא הקשר שלך עם אדם זה או אחר, קרוב אליך

זה קרה לי בעוצמה חזקה מאוד אחרי שבעלי אבנר האהוב והיקר נפטר

.גרנו בבית גדול, שהיה מלא בזיכרונות

עבורי , הבית על תכולתו היה זיכרון

גרנו בבינימינה , שרתתי אז בצבא , ינון היה בן שנתיים וחצי ,הבנתי שיהיה לי מאוד קשה להמשיך לגור שם לבד, החלטתי לעבור לכפר יונה,

,לגור ליד המשפחה שלי

,החלטתי לתזמן את המעבר כך שיקרה לפני שינון נכנס לגן מועצה , כדי למנוע ממנו מעברים מיותרים

התחלתי במרתון לחפש בית שיתאים לנו , שיהיה בית שיוכל להכיל בתוכו את כל הזיכרונות שלנו, בית שיהיה דומה לזה שלנו
בית אליו יכנסו כל הרהיטים ,לא רציתי ולא הייתי מוכנה לוותר על כלום.

.כשלא מצאתי בית מתאים , החלטתי לשכור בית , ושמתי את הריהוט במכולה, לא הייתי מוכנה לוותר.

שלוש שנים עברו, עד שמצאתי את הבית בו אנו גרים היום, בית שיש בו מרתף , מרתף שהפך למחסן

,בתקופה הזאת , הבנתי , שהזיכרונות הם בראש שלי, בלב שלי , הם חלק ממני

אני לא צריכה לא שידה ולא ספה , גם את אלה שקניתי עם אבנר יחד ואפילו לא את הכורסא שאבנר קנה

,הזיכרונות – הם נצורים אצלי בלב

וגם , ברגע ששחררתי , והצלחתי להיפרד מהדברים שלי והעברתי אותם "לבית טוב" , למי שצריך ויעריך אותם ,אז זה ממש עשה לי טוב
.אצלי הם תפסו מקום מיותר

,ככה בדיוק זה עם הבגדים
,אני קונה רק בגדים שאני אוהבת , אני בוחרת אותם והם שלי, הם חלק ממני

.אני זוכרת איפה הייתי ומה עשיתי לפי מה שלבשתי

-אבל

אני אוהבת לחדש ולהתחדש
,ואני יודעת שמישהי אחרת תקבל את הבגד באהבה

הוא יחמיא לה ויגרום לה להרגיש טוב אתו , ויהיה חלק ממנה , בדיוק

, כמו שהיה חלק ממני