הייתה לי אישה. קראו לה היילי. עכשיו היא איננה. וגם אני.
בכל פעם שקראתי את המשפט הזה שמופיע בספר הנהדר 'איך לדבר עם אלמן', עלו דמעות בעיניי.
קראתי את הספר בשלושה ימים. 100 עמודים ליום.
50 ברכבת הלוך ו-50 ברכבת חזור.
בדרך מחדרה לתל אביב וחזרה ליווה אותי דאג פארקר האלמן בן ה-29, שאשתו האהובה היפה והמבוגרת ממנו נהרגה בתאונת מטוס אידיוטית ומיותרת, כדרכן של תאונות, ומשאירה את חייו בכאוס מוחלט.
כולם מצפים מדאג שיפסיק להתאבל ולבלבל את המוח וימצא לעצמו אשה חדשה .
ככה זה. מתאבלים, זה מסתיים ויאללה, קדימה למערכת היחסים הבאה.
אתה עדיין לא מוכן?
אתה מתגעגע עד שגופך כואב?
אתה מחזיק את הרגע החמקמק הזה, בשנייה הזו בין השינה לבין ההתעוררות למציאות המחורבנת, בהם אשתך היפה באמת איננה?
בעיה שלך. שטוף את האבל בעוד קצת וויסקי ותעזוב אותנו, באמא'שך.
הוא מתאבל, הוא מתגעגע, הוא מצחיק ושנון, הוא חד כתער, הוא מטושטש משתייה והנג אוברס, הוא נשאר לגור בפרברים, מקום בו על הדשא הירוק והיפה שלך מקפצים שפנים, וכל הבתים, הילדים, הבעלים, הנשים והמכוניות נראים כאילו יצאו ממפעל אחד גדול,
אבל בתוך הבתים – אוהו!! בתוך הבתים – מהומת אלוהים.
סיפור האהבה היפה של דאג והיילי, ובעיקר סיפור הגעגוע שלו אליה, מכמיר לב. מכווץ אותו, יחד עם כל שאר הדמויות המטורללות והנהדרות המקיפות את דאג.
בנו החורג בן ה-16, שהופך בעייתי מיום ליום, הסוכן שלו, שמנסה בכח לדחוף אותו להוציא ספר, וחליפת האימיילים ביניהם מצחיקה וסרקסטית, אחותו התאומה קלייר, עם הפה המלוכלך הכי כיפי ומצחיק, שעוזבת את בעלה ובאה לגור איתו, נחושה לשקם אותו מהריסות האבל, ומראיינת את מתווכת הנדל"ן בנוגע לכל נשות האזור שעשויות להתאים לו. אמו, שצמודה לבקבוק וכדורים למשככי כאבים כבר שנים, אחותו המאורסת לחברו הטוב ביותר לשעבר, שהכירה בביתו בימים של השבעה ,ואביו. אביו המקסים, הכירורג לשעבר, הדמנטי, שלא זוכר ולא יודע, אבל מתגלה כגדול מכולם ברגעים המכריעים, דווקא שם נדרש מבוגר אחראי.
בשפה קולחת, בהומור, בגעגוע, מצייר ג'ונתן טרופר את שלל הדמויות האלה. הם קורסים זה אל חייו של זה, הם בוכים וצוחקים, הם משתטים, הם חולקים אהבה, סקס, ולילות ללא שינה ואפילו מנסים להרוג אחד את השני. וכמעט מצליחים.
ואיפה שהוא, בתוך כל הכאוס הזה, בספר שלא ניתן להניח מהיד, יש תקווה גם לאושר, וחיים חדשים, שם, מעבר למדשאה המוריקה והסינטטית.
איך לדבר עם אלמן / ג'ונתן טרופר / כנרת, זמורה-ביתן מוציאים לאור / מאנגלית: קטיה בנוביץ'
