אחד מבני הזוג כבר זרק את המספר "הנכון" לחלל האוויר בנוכחותי. ידעתי ש"זה" זה ולכן הגבתי בשיא הישירות והשיתוף. לא ניסיתי, אף לא לרגע, "לנהל" את ציפיותיהם מעבר למינימום הנדרש, במיוחד שהזוג כבר פספס בית מעולה שהצעתי לפני חודש.
בזכות משא ומתן אחר שהגיע לשלבים מתקדמים, הגעתי לפגישה הראשונה עם הזוג הנ"ל טעונה באנרגיות ובציפיות, והדבקתי את לקוחותיי בהתלהבות. לא ניתן היה לטעות באשר לרצינות כוונותיהם בפגישה הראשונה.
יומיים לאחר מכן פגשתי אותם שוב, הפעם בשעות הערב, במטרה לקרב את הצדדים, גם אם סרבו לנקוב בהצעה קונקרטית. הגעתי מוכנה.
אולם כמה שלא נהיה מוכנים, גם בתור צד ג' (וזה הרי גורלנו כמתווכים), לעולם לא נהיה הזבוב על הקיר. לעולם לא נדע בוודאות אילו עוד בתים נבחנים כאלטרנטיבה ראויה לבית שעל הפרק. גם כששאלנו, התשובה לעד תהיה חלקית.
ושוב אנו עומדים מופתעים משהו לנוכח ה"יועץ" לרגע שצץ משומקום, במקרה דנן מדובר בחבר מישוב אחר. (אבל לא מכוכב אחר, בהחלט לא, ואנחנו מודים על כך בשקט). ה"יועץ", איש נחמד וישיר, מספק לי ביודעין או שלא, מידע נוסף על האלטרנטיבות של הקונים הפוטנציאליים. הפגמים שבבית נבחנים ברצינות תהומית ובמלוא הדרמה (פני היועץ מתכרכמות בהבעה טראגית כמרמזות על אסון קרב כאשר עיני הנץ ננעצות בקילוף קטן בצבע הקיר). זה בסדר, הרי לשם כך הביאו אותו, כלומר כדי להשפיע על המשא ומתן שאמור להתחיל בקרוב.
ה"יועץ" לא מסתיר את העדפתו לבית האחר, שאהב יותר. אבל האם זה באמת משנה? תלוי, ומיד אסביר מדוע.
המתח עולה לאחר שבמהלך המו"מ, שבו המוכר חשף את הקו האדום שלו. הקונים מבקשים לצאת לייעוץ (עם ה"יועץ" כמובן).
אותי משאירים מחוץ לשיחה, למרות שניסיתי…
בעודי ממתינה בדריכות לתוצאות השיחה, מתקיף אותי לפתע ריח השום שהמוכרת החליטה בפרץ של ספונטניות לטגן. הבטן כבר מתחילה לסמן לי שיש לה דעה מוצקה בעניין השום ומראות חושניים מתחילים להטריד את מנוחתי. אני ממהרת לסמס לאיש היקר שדואג להאכיל את ילדיי בזמן שאני עסוקה במו"מ ובריחות של בתים אחרים. הסמס מנסה להעביר אליו את התחושה הנפלאה שתהיה לנו אם ניפגש אחרי המו"מ שלי על שקשוקה מהבילה בשום ועגבניות מתוקות עם פיתות טריות או באגט. כאן לא היה צורך במו"מ. האיש נדבק ונתקף מיד בתשוקה בלתי מרוסנת לשקשוקה טובה ובריאה. עד שחזרתי מהמו"מ, כבר עמדה לה שקשוקה משיבת נפש על הגז, וגם והבירה נמזגה.
איזה כיף. כנראה שלא תמיד חייבים לנהל ציפיות של לקוחות ובעלים. לעיתים, מספיק רק לדמיין את התמונה הנפלאה שמחכה בבית, במטבח, בגינה, במרפסת, כדי להצליח להעביר את המסר.
לגבי ה"יועץ". ובכן, זה לא ממש משנה מה הוא אומר כל עוד הקונים אהבו את הבית והוא מתאים להם. זה גם לא ישנה את ההחלטה כל עוד ה"יועץ" אכן רוצה בטובת בני הזוג ולא הגיע רק במטרה למתוח את שרירי האגו. נוכחותו הייתה משנה אילו היו פגמים של ממש בבית, או אם היועץ היה טיפוס נעדר יושרה בעליל.
בשורה התחתונה, זו לא הדרך להגיע לביקיני עד הקיץ…(לכולנו החופש לפנטז!!!)
איך (לא) להגיע לביקיני עד הקיץ
