כשאת הופכת לאמא, וזו באמת הפיכה בין רגע, את מגלה כמה צדדים שלא ציפית ולא סיפרו לך לפני שהגעת למסקנה המטורפת הזו שאת מוכנה לאמהות.
• כאב- 1- לידה כואבת. 2- תפרים כואבים. 3- לא משנה איפה תפרו אותך, למה ואיך, הכאב לא עובר כמו בסרטים מייד אחרי הלידה, אלא מלווה אותנו כמה וכמה ימים/ שבועות.
• תחרות הלידה הקשה במשפחה… לא ברור לי למה במקום להכיל ולפרגן, אנחנו צריכות לעשות תחרות מטופשת של מי הפולנייה הסובלת ביותר (או כל עדה אחרת- תבחרי).
אחרי הלידה את תמצאי את עצמך גזורה מעייפות, כואבת, מחפשת מקום לספר על החוויה המדהימה שעברת; רק כדי לגלות שבמקום להקשיב לך, כל מי שאי פעם ילדה והגיעה לבקר אותך, תספר לך כמה לה היה קשה יותר. אם לא, אז למישהי שהיא מכירה.
[נקודה חשובה זו נכתבה עבור כל אותן נשים שכבר ילדו, ועתידות לבקר יולדת טרייה. לא ברור לי למה במקום להקשיב ולהכיל את החוויה שאישה יקרה לנו עוברת, אנחנו מנצלות את ההזדמנות לפתוח את הסיפור שלנו, אולי בגלל שלנו לא הקשיבו? אז הפעם אנא ממך- תקשיבי, תכילי, תחבקי- גם אחותך/ גיסתך/ חברתך צריכה לפרוק. השינוי מתחיל בך].
זוכרת שחשבת שבצירי לידה צריך ללחוץ? צדקת. אבל עכשיו הלחץ הוא לא רק פנימי:-
• לחץ מספר אחד: הנקה. כולנו יודעות שזה הכי בריא, הכי טבעי והכי הכי, אבל מה לעשות שלא כל התינוקות מתחברים אוטומטית, ולא כל הנשים מתחברות לזה שמישהו מתחבר אליהן. הנקה היא הכי בריאה בעולם, אבל אמא שפויה לילד שלך יותר- תעשי מה שאת יכולה כדי להניק, אבל אם את רואה שזה מעלה את מפלס העצבנות, תחליפי החלב נמצאים על המדף. {נכתב על ידי אם מניקה- את השלישייה עד גיל חצי שנה, את גאיה עדיין (בת 13 חודשים)}.
• לחץ שני: לחזור למשקל המקורי, לבטן השטוחה של לפני ולג'ינס (סקיני ג'ינס לאובר אצ'יבריות). בינינו, הלחץ הזה מתחיל ברגע שראינו שהבדיקה חיובית, חלקנו אפילו מביאות את המכנס הזה לבית החולים. אז האמת היא שאם חשבת שתוכלי לראות את הרגליים שלך אחרי שתלדי את הילד, מצפה לך הפתעה- אם את לא ביונית או ניחנת ביכולת להידחק למחטבים שעות אחרי הלידה, הגינ'ס היחיד שתוכלי להיכנס אליו הוא ג'ינס הריון.
• לחץ שלישי: לשמור על יחסים טובים עם המשפחה והסביבה בזמן שההורמונים משתלטים לנו על הגוף, הנפש והמוח. כ- 48-72 שעות אחרי הלידה אנחנו חוות מעין התמוטטות עצבים. משהו הורמונלי מתרחש בגופנו, אין לנו שום שליטה עליו והוא מוציא מאיתנו את מיז הייד. גברת ג'קיל אומנם מחפשת את עצמה בתוך כל הסיטואציה הזו ובין בכי להתפרצות זעם אולי תמצאי אותה כשתצחקי על עצמך שבכלל בכית או התפרצת מדבר כל כך מטופש…
• לחץ רביעי: איפה הזוגיות שלי ומה אני עושה כדי להחזיר אותה הביתה? כדי לעשות את זה צריך להשתלט על מיז הייד. כמו שאמרתי לחצי אחרי הלידה של גאיה- אתה לא נורמלי! עם שלושה ילדים בבית עדיין היית מוכן לעבור את כל זה שוב? הסוד היא שהיא לא חוזרת, היא משתנה, ואם מתחזקים אותה, היא גם מתחזקת.
• לחץ חמישי: נשירת שיער- להסתכל במראה ולהחליט מה עושים עם הדבר הזה. כן ידעת? אבל בטח לא הפנמת שאת נכנסת עם כמות שיער נתונה למקלחת ויוצאת עם מחציתה על המברשת ומחציתה על הראש. הנשירה/ התקרחות הזו נמשכת בממוצע תשעה חודשים. עד אז, אם ילדת בת, תוכלי ליהנות מאותן גומיות לשיער שקנית לה. את הישנות תעבירי לחברות בהריון, ממש כמו בגדי הריון מוצלחים אחרים שהיו לך.
• לחץ שישי: להיות נעימה לבריות. תזכירו לי מה זה?! אחרי הלידה אנחנו מרגישות רע עם עצמנו, גופנו, מזגנו ,ובכל רגע נתון אדם שאהבנו עלול להפוך שנוא נפשנו, וחזרה. בואו לביקור נימוסין כדי להרגיש טוב עם עצמכם ואחר כך- תעזבו אותי. אל תתקשרו, אל תבקשו תמונות. תנו לי time out. זמן אישי ואינטימי כדי לעכל את חוויית הלידה, את חוויית ההורות החדשה, את המשפחה החדשה, את ה-כ-ל.
• והכיף? כשהרגע הכי אינטימי מגיע ואנחנו יוצאים עם האוצר הקטן (או אוצרות), שילדנו לפני כמה ימים הביתה.
וכאן, בהפוך, לא הפוך, אנחנו חוזרים לכותרת. מזל טוב ליונית לוי ועידו רוזנבלום שהפכו להורים השבוע. סיבה מעולה לחייך. למרות מיסוך ההורמונים, חווית הלידה ומה לא? את אמא יפהפייה. מאוד אצילי בעיניי שחייכת למצלמה של מי שכביכול בא לפרגן, ולמעשה, להתפרנס על חשבון הרגע האינטימי שלכם. אין לי מושג איך זה להיות את, או כל אם מוכרת אחרת שיוצאת מבית החולים, אבל בעמקי נפשי אני עדיין מחכה לסלבריטאית המלכה שתגיד לכולם- ילדתי. עכשיו תתרחקו.
מזל טוב ונחיתה רכה ונעימה לכל ההורים הטריים, ולתינוקות שזכו בהם.
דורית הלפרין
אמא.יועצת שינה.