המחשבה על כך שמזמן לא הייתי בצפון (קו צפוני היה תמיד עבורי… הרצליה) הצטלבה לי טוב עם ההזמנה שקיבלתי להתארח במלון רשת פתאל, לאונרדו פלאזה טבריה. ההזדמנות להגשים חלום לנשום קצת גליל הייתה פשוט במקום.
יצאנו לדרך, והדרך הייתה ירוקה. ככל שהתרחקנו מהמרכז התוודענו ליותר שלווה, פחות מכוניות ופתאום גם..כנרת.
לוקיישן שאין כמותו
המחשבה "עד כמה המלון קרוב לכנרת" פגשה את המציאות בה הסתבר שלאונרדו פלאזה טבריה ממש יושב על הטיילת! זו הייתה סיבה נהדרת להסניף כל הזמן את המראה המרהיב: המים השלווים, סירות הדייגים, הטיילת, ההרים.
השמש החורפית הפכה את החוויה לנעימה אף יותר. ליטופים שמש מחממים..תענוג צרוף. אני לא בטוחה שבקיץ הייתי משאירה את הוילונות פתוחים (מצד שני הבריכה,למרגלות החדר הייתה מפצה..).
מראה השחפים על המים מרחפים או טובלים, אבני הבזלת והבנייה העתיקה שעוטפים את המלון יצרו מיד את הרקע המושלם לחוויה גלילית אמיתית. מכאן ועד להיכנס לאווירה הגלילית שהציג לנו גם המלון, בנוסף לנוף, היה המרחק קצר.
איך אומרים יד בצ'רקסית?
באחד הערבים ארח המלון צ'רקסים מכפר קמא שסיפרו בפירוט פיקנטי ומעניין אודותיהם. מסתבר שמדובר בעם שברח (מאיזור סוצ'י,רוסיה) ומונה לא יותר מאלפים בודדים בישראל.
מה שידעתי על צ'רקסים בתחילת הערב לא היה דומה למה שידעתי עליהם בסופו, וזה היה כבר ערך מוסף שלקחתי מהחופשה…
אז אם תהיתם איך אומרים יד בצ'רקסית, זה "אה". לא יכולתי לעקוב בקלות אחרי יתר התרגומים כי רוב השפה הצ'רקסית מבוססת על אונומטופיאה, מה שאומר שמדובר בהברות מאתגרות את האדם הממוצע. לי הן נשמעו כמו שיח בלתי אפשרי בין חוצנים או סוסים. מה שכן, הערב הזה עשה לי חשק להכיר טוב יותר את העם המקסים הזה.. כפר קמא היר איי קאם!
שוק האיכרים במלון הילך עלי קסם גם… המלון הציג בפני אורחיו במסגרת סוף השבוע תוצרת של עסקים מרחבי הגליל, מה שיוצר עניין רב. לדוגמא, מיני מאכלים או קרמים טבעיים, מיטב התוצרת של אנשי הגליל. בצד הדברים החשיפה לעסקים קטנים בגליל במלון היא win-win לכולם.
מנסה נואשות לשמור על החור בחגורה
הפיתוי הגדול ביותר שלי היה לשמור על משקלי, כך שיהיה שווה בסוף הנופש לזה בו הגעתי..עם שפע האוכל בפלאזה זה היה לא קל בכלל…
אבל החוייה מבחינתי הייתה לא רק האוכל אלא גם המראות מהחלון בזמן שאוכלים, שכן המלון, כאמור, יושב ממש על הכנרת. עבורי היה זה האפגרייד העיקרי ,לעומת יתר ארוחות הבוקר שאני חווה ביום-יום..
הבעיה היחידה הייתה שלא ניתן היה לאכול את כל מה שאכלו העיניים..לכן לפחות צילמתי קצת..וגם המראות מסביב עזרו ליהנות..
לראות את המסעדה במלון מלאה, ולשמוע ממנהל המלון שהמלון מלא היה מחמם לב, מהזוית הציונית (כן!). להיתקל באמריקאים חביבים (צליינים מן הסתם) להסתובב ולשמוע אנגלית, לראות אותם נהנים גם הם מהמלון, מהנוף, מהגליל..פשוט כיף..
אוויר גלילי למכירה
החלק החביב על הילדים היה ביקורים תכופים בטיילת ובשוק שבו. דוכנים עמוסי בגדים ומזכרות, צעצועים וחפצי נוי. אותי עניין לראות את תעשיית JESUS, והממצאים בשוק בהתאם בתמונה. איכשהו זה נראה לי דווקא מוצר מנצח, ואם הייתי צליינית אמריקאית יש סבירות גבוהה שהייתי רוכשת סט כזה(:
בסופו של דבר הנזק שלי מהביקור בטיילת הסתכם בשני מכנסי אלדין וביקור במסעדת דגים מדהימה על המים. דקס. אני לא מתחרטת על שום רגע..
הדרך חזרה
אם היה נדמה לי שטבריה והגליל רחוקים גם כאן צפוייה הייתה לי הפתעה. כביש 6 קיצר לי את הדרך ועשה אותה קלה לנהיגה. מסתבר, אם כך, שלא כדאי לדחות יותר מדי ביקורים בגליל בגלל תירוצי "מרחק". חבל לפספס נופים ישראליים מדהימים. הכל במרחק שעה פלוס נסיעה (לגרים במרכז) ויש המון מה לגלות.
