בעיתוי נפלא, בחופש הגדול, נחשפתי לספר "איזה יום" של עינת א. שמעוני בהוצאה עצמית.
החופש הגדול נותן את אותותיו בסבלנות, המועטה ממילא, שלי. בסבלנות , הנעדרת ממילא, של הילדים.
"לעזוב הכל" קראתי לכל הילדים. יצאנו לדשא וקראנו יחד את הספר הנפלא.
הספר על מר בויים, ששום דבר לא מצליח לו והוא מתבונן על העולם דרך משקפיים קודרים. ועל הילד יויו, שרואה הכל דרך משקפיים ורודים.
על שני עולמות מקבילים שגרים קומה מעל קומה בבניין הדמיוני או אם תרצו בתוך כל אחד מאיתנו.
שני עולמות שיודעים לפרש את המציאות לכף זכות או חובה. לבחירתכם.
ספר שמאפשר לילד להיות מועצם ולראות שגם ילד קטן יכול לעזור לאיש גדול.
גם איש גדול יכול (וצריך) לקחת הפסקה ולהתבונן על העולם בחיוך ובאורך רוח.
סביב הקריאה הקלילה והקצרה התפתח דיון מרתק עם הילדים על חשיבה חיובית ועל אפשרות של כל אחד מאיתנו לבחור איך להתבונן על חוויות שקורות לנו: בחיוך ובקלילות או באופן קודר ועצבני.
ממליצה בחום לקריאה משותפת עם ילדים ולהזמין אותם לדיון סביב הנושא החשוב כל כך של חשיבה חיובית.
