אני מדהימה. וואו אמיתית. יש לי ציצי. גידלתי אותו לתפארת. ישנה בעיונת קטנה. הוא מסתיר אותי. חרף העובדה שאני קרייריסטית, מגדלת 2 ילדים, פאנליסטית קבועה בערוץ 10 (נלחמת על דעותיי כאמא), בשלנית די טובה, רקדנית מוערכת ומנהלת דף פייסבוק מיליטנטי, המדיר רגליהם של גברים מטרידים למשל, תמיד הציצי שלי יסתיר אותי. זה מה שזוכרים.
הגרועות מכל הן בנות מיני, בנות חווה, הכורות לעצמן בור ונופלות בו. הן שופטות אותי על הוול שלי, מעירות לי, משתפות פעולה עם המטרידים, מבינות ללבם. הן רוצות לכסות אותי. שאעלים את הוואו שלי, שאתכנס, שאירגע, שאלבש בגדים ייצוגיים. אם אפשר בכלל להעלים את התמונות שלי ולהישאר רק בעולם התוכן, ייטב להן.
נתבקשתי ע"י בלוגרית לעשות כך. האמת שהיא נזפה בי ולאחר שביקשתי ממנה לחדול והברז שלה לא פסק, הגליתי אותה מהפייסבוק שלי. לאחר כשבועיים, היא פנתה אליי דרך האינסטגרם, הבטיחה שתהיה ילדה טובה ותחדל להציק לי. שחררתי את החסימה (אני גם טובת לב, בנוסף להיות בעלת בלקונות). גברים מציקים לנו ומטרידים אותנו. נשים יותר! הן חשות חובה להעיר לנו ולהן מותר הרי, כי הן נשים, כמונו, אחיותינו, לה פמיליה. זו לא הטרדה מינית, או הטרדה בכלל לדידן. לעומתן, לעולם לא הייתי חוצה גבול, עולה על וול של אחת אחרת ומעירה לה. עניין של נימוס בסיסי.
הן אינן מבחינות במעלותיי, שהרי יש לי ציצי. מודה. אני מציגה אותו לראווה. זכותי. שכן זהו גופי. נשים אלו תורמות לשיח השלילי סביב נאנסות. האם הן גרמו לפשע שבוצע בהן? שידלו? הנאנסות הן קורבן. אני המוטרדת על ידכן, קורבן שלכן, אפילו אגזים ואומר קרבן אונס שלכן. אתן אונסות אותי, לטובת המטרידים. מנסות להתאים אותי לצרכיהם ולצרכיכן. אתן קורבן שלכן ואינכן יודעות זאת. גברים רבים מציגים עצמם לראווה ברשתות החברתיות, לא ראיתי אתכן מוחות שם, או את בני מינם.
אני מתלבשת צמוד, חשוף, סקסי. זו דמותי מגיל 15. כולם מכירים אותי ככזו. ילדיי גדלו עמי כך. מעולם לא נתקלתי בקושי חברתי שלהם בבית הספר. איש לא העיר להם, חבריהם לא לעגו להם, ההפך. כולם יודעים שאני אמא שלהם ואני לביאה. למה זה מציק לכן? האם תדכאנה את בנותיכן? רוצה לשתף אתכן. תמכתי בקורבן אונס. היא נאנסה בגיל 10. ילדה קטנה. לא התלבשה חשוף. הוריה החלו לכסות אותה, להקפיד על בגדיה. היא חשה שהאשמה הייתה בה. היא נאנסה שוב בגיל 16. קורבנית. חלשה. הכרתי אותה אז. העצמתי אותה. לימדתי אותה להגיד "לא". בזמן שהוריה עסקו בבגדיה, אני לימדתי אותה איך באמת מפסיקים הטרדה. היא טרקה לגברבר טלפון, כשחצה גבול. התקשרה אליי מאושרת. היא סיימה בגרות בהצלחה, מתפקדת, עובדת קשה, מתפרנסת, שוכרת דירה אף הגדילה והתלוננה נגד מטריד והפכה לאדם מן המניין. כשהכרתי אותה היא נטלה כדורים רבים ושהתה במוסד סגור. הניסיון שלי מראה שכדאי לנו לחזק זו את זו. יש מספיק זאבים שם בחוץ. מפצירה בכן. חדלו לחשוף שיניים. סבבה סיסטרס?
מאת: יוספה ברק