אז מה אם באים אורחים ? בוא נדבר אהבה…

מכירים את זה? בטח מכירים. שמעתם את המשפט הזה ? – על בטוח. עין פוזלת לכיוון השעון, עושה חשבון מהיר ו…יש לי  שעה לישון לפני הדיבורים על ענייני החג. המיטה זועקת  א-ו-ר-ל-י….ואני במקרי חירום כמו זה – ישר מגיבה. לא לוקחת סיכונים וישר מצייתת לתחושה האישית שלי ומנסה לגנוב איזה שעת מנוחה. כן, אני יודעת : אז מה אם המציאות קצת אחרת – אי אפשר לערוך טיפ טיפה שינויים?
בעוד כמה ימים יש התכנסות חגיגית משפחתית. אנחנו במצב חירום של חג. אז, בערב החגיגי צריך לחייך ולהיות פוליטקלי קורקט ולמלמל כמה כולם נראים נפלא ואיזה כייף לראות אותם ואיזה באסה שאתם לא באים לעיתים יותר קרובות. תמהון גדול צץ אצלי  פתאום. ככה את (אני) באמת מרגישה בלב ? ברציונאל ? – לא מבינה מאיפה הכשרון להיות שחקנית כל כך טובה…..ככה על הגבול, ממש על הסף.
עוד כמה ימים ה- התכנסות. אנחנו מקטרים בערך על אותו דבר, מנסים להדחיק את האירוח של הערב ההוא  ואני עוד מנסה לגייס קצת שכחה. רק קצת  זוכרת את בלאגן…. אני עוד ב"חשיבה חיובית" ומהרהרת  שכמו "סמנתה" ( תוכנית של פעם בטלוויזיה) אני אמצמץ בעיניים והופס….בית מסודר ונקי והשלווה והרוגע באים על מקומם בשלום.
מותק בוא רגע אני  קצת מבקשת בטון ששמור לעיתים מסויימות… לפני  חג ההתכנסות  בוא נדבר קצת –  המון זמן לא דברנו אהבה…כן, גם אני רוצה. לא תמיד זה הדיוק בעיתוי האופטימלי – אבל אני תמיד אוהבת לדבר אהבה. מודה באשמה.
בא גם לו שנאהב קצת, שנדבר במילים של אהבה. גם בחום הזה ? כן, המון זמן לא היה לנו זמן לאהבה. שלנו. נכון, דביק, אולי קצת לא בא-לי, אבל מרגיש  לי שאני באמת באמת אוהבת מספיק כדי לקבל ולהעניק אהבה ורק  אני, אלוהים וחוסר ההכרה הזמני עוזרים לי להזכר באהבה באמת .
כשנכנסתי הבייתה קודם – רציתי רק להתעלף במקלחת ולהמרח במיטה. כמעט הצלחתי ו- מותק הצליח לפרוט בדיוק על המיתרים הנכונים ולהזכיר לי שהמון זמן כבר לא דברנו מילים של אהבה. מילים רק שלי ושלו. בדרך הבייתה חשבתי על המקלחת, התמכרתי למיים והמיטה? בבוקר החלפתי סדינים והנה כבר מחליפים שפה…
כמעט הרגשתי את עצמי שם, במיטה – אבל במגרש האהבה היה לו מותק וכאן כבר הייתה לה מדינה, מדינה לאהבה. השפה? רק שלנו במדינה הזו.
כן, משפט אידיוטי אני יודעת – אבל יש הרבה טמטום באהבה וכשהיא באה השכל וההגיון יוצאים לחופשה. כן, במיוחד שזה כרוך בהתכנסות משפחתית.  אני שוכחת שיש לי חג והתמודדות עם אנשים שבימים שנקראים שגרתיים – רמת ההתחככות היא בגדר סביר (משמע: נפגשים לא יותר מדי ובעיקר חגים מרכזיים או לוויות וחתונות).
קצת אהבנו, נעים ומרגש שוב ורעננים אחרי מקלחת משותפת מוצאים את עצמנו בפינת הטלוויזיה. מי זוכר שלפני שעה – שעתיים  היינו במיטה?  ו…איפה השלט ? שם….הוא אומר לי ומצביע  על מקום כלשהו על השולחן. אז מה אתה רואה אני שואלת? סתם, אני מעביר ערוצים. משהו בטלוויזיה לא בסדר – את יודעת? כן, אני יודעת מותק. אז למה לא התקשרת אליהם? (אל חברת הכבלים) – תפוס שם כל הזמן הוא עונה לי – בטח מיליון אנשים מתקשרים.
תגידי הוא אומר לי בתמהון ששמור רק לאנשים שיודעים וגם קוראים את המציאות בלי מסיכות. את לא יודעת שבערבי חגים כאלה יש תמיד מריבות משפחתיות ולא מדברים ? אז מה אני שואלת אותו. נו-הוא מתרגם לי : אז לא מדברים מזל שיש טלוויזיה ואפשר לצפות בה ולא מוכרחים לריב עם הצד השני. מזל גדול אני אומרת לו. טוב שחשבו על זה…נו את מבינה עכשיו למה יש כזה עומס בתיקונים? משתמשים  -> מתקלקל-> מצלצלים לתיקונים….עכשיו את מוכנה לדאוג לתיקון ? איזו שאלה אני אומרת. תגיד, אתה מקשיב לפעמים לעצמך??
אתה חושב שאני טכנאי או שאני שר התקשורת? לעדכן אותך – מינו אותי בחודש שעבר אבל גיליתי שאין לי סמכויות ואני לא יודעת איך עושים כלום חוץ מלהדליק, לכבות ולהעביר ערוצים. גם להקליט אני לא יודעת.
עברנו שיעור בחינוך. חינוך שלי. חינוך שלו – שיעור כושל ממש לא בצורה מפתיעה ואין סיכום לגבי הטכנאי. מחר בטח השיחה הזו תחזור על עצמה. למי יש כוח ? מי שירצה יותר לראות טלוויזיה – ישרוד את מלחמת הטכנאי. לא אכפת לי. יש לי ספר לקרוא והוא ? ימלמל בתסכול : איזה חרא של טלוויזיה ולמה עוד אין טכנאי? הפתעות בליגה – לא עובדים אצלך, אתה רוצה טכנאי ? לא נשברו לך האצבעות – תחייג בעצמך.
שתדעי לך… הוא מכין אותי נפשית: " אני יוצא מחר לפאב עם חברים –  אני צריך קצת להתפרק לפני המשפחתיות הזו  הוא אומר. אני מפרגנת. – סלמת'ק מותק  אני אומרת. מה את מחייכת הוא תוהה. זה שאני אומר שאני יוצא? מה אתה רוצה ? אני מחייכת – ובשבילו  זה לא מבשר טובות ומדאיג… אני מעקמת ת'פרצוף? – בטח לא טוב…תגיד, מה בדיוק אתה רוצה ואני הולכת מחר מתחילה ללמוד שפת גוף – תאמין לי שתגלה חידושים והמצאות ואולי תבין אז מה אני רוצה.
בחיים כמו בחיים – סמנתה אפילו כבר לא בטלוויזיה, הגמדים אינם ואני מתנחמת ב"מולי'ס הפאב האירי שאני יודעת שמותק מחבב באופן מיוחד. משם אני יודעת מנסיון העבר הוא יחזור לי רגוע – הטלוויזיה המקולקלת לא ממש תהייה אובייקט לדיון והאהבה.הוא יחזור קצת יותר רגוע ואנחנו אולי נחזור למדינה הפרטית שלנו.
תחזור להיות רגוע, באותה מדינה שלי ושלך – באותה שפה, באותו איזור זמן. אני כבר הופכת להיות קצת יותר אופטימית, הרבה יותר מחוייכת ומרגישה את פעמי השלום…כן, לפעמים צריך לוותר ולפרגן כי צריך להיות חכם ולא תמיד צודקת. החיבוק (למרות הדביקות והחום) הוא כמו בטריית אנרג'ייזר  . מודה באשמה, אני גרופית של חיבה ואהבה ומי שרוצה לשפוט אותי על זה – מוזמן !!