מי שמביט בי מהצד

צילום: ענת קזולה

אתמול פגשתי מישהי שסיפרה לי שהיא עוקבת אחרי מתחילת דרכו של העסק שלי.
שמעניין לראות דרך הפייסבוק את ההתפתחות שלו.
שאלתי אותה איך זה נראה מהצד.
אני יודעת איך זה נראה מנקודת המבט שלי – מספרת את הסיפורים הקטנים של היומיום, מעלה פרוייקטים להתרשמות, עושה מדי פעם קמפיינים, משיקה מוצרים חדשים, משתפת בתובנות, נותנת הצצה אל מאחורי הקלעים.
אף פעם לא חשבתי איך זה נראה לגולשים, מבחינת ההתפתחות.
האם הם רואים או מבינים מה קרה פה בעשור האחרון.
אז היא ענתה קצר ומדוייק –
״בהתחלה היית עסק קטן, עבדת מהבית. ואז עברת לסטודיו מחוץ לבית, התחלת להעסיק עובדים, הגיעו פרוייקטים יותר מורכבים, עברת לסטודיו יותר גדול, העסקת עוד עובדים. נראה שכיף ונעים אצלכם, עם וייבים מעולים וצמיחה כל הזמן.״
קללללללללל.
אבל כל בעל עסק יודע שממש לא.
כל בעל עסק קטן שמעסיק עובדים, מכיר את המורכבות ויודע כמה מהמורות יש בדרך.
גיוס, הכשרה, שימור, תחלופה. כמה מלחיץ שיש אנשים שהפרנסה שלהם תלויה בך.
ממש מבעית אפילו ברגעים מסויימים.
ואיך כל חודשיים כשצריך לשלם מע״מ, אני תוהה אם זה בכלל שווה את זה.

אבל אז אני נושמת שניה (ומקבלת ניעור מבעלי שיחיה)

ונזכרת למה אני עושה את זה בכלל.
הרי יכולתי להישאר מעצבת בודדה שעובדת מהבית.
מכירה מלא כאלה. מה רע להן? הרבה פחות דאגות על הראש.
ובכל זאת – בחרתי אחרת.
אני חושבת בגדול. רואה בגדול. אוהבת בגדול.
רוצה להשיג עוד, אוהבת אתגרים ועוד יותר אוהבת לצלוח אותם,
אוהבת לשווק, אוהבת לכבוש, אוהבת להצליח, אוהבת אנשים.

בדיוק בגלל זה נרשמתי לדיגיטליות בעסקים.
כנראה בדיוק בגלל זה גם התקבלתי.
אתמול יצאנו לדרך.
מקווה לעוף עוד יותר גבוה, מוזמנים לעקוב ולראות אם הגעתי לשמים או רק לעננים.