לפני כמה שנים נקלעתי במקריות לאיזו כתבה על מעצבת ישראלית שחזרה לארץ אחרי כמה שנים של עבודה באירופה, והקימה כאן מותג בשם "Common Raven". הבגדים צולמו באווירה דארקית, קצת קודרת ומסתורית, בדיוק כמו שאני אוהבת. שם בעצם התחלתי לעקוב אחרי המותג.
משום מה את רחל כהן דמיינתי תמיד בתור בחורה רצינית, כזאת ששומרת על דיסטנס, עם גינוני עבודה אירופאים, ואחת שבטח יהיה קשה להגיע אליה ולקבל מענה. איך שמחתי לגלות שאני טועה.
כשנכנסתי השבוע לסטודיו שלה הממוקם ביפו, באחת מסמטאות שוק הפשפשים, גיליתי בחורה מקסימה, צנועה וחייכנית. הטאצ' המחוספס שחיפשתי, בא לידי ביטוי בעיקר בבגדים שלבשה, שילוב של מכנס שחור נקי ומחוייט וחולצת טי שירט מאויירת. חייבת לציין ששם בעצם התאהבתי בה עוד יותר.
אני פוגשת את רחל בשיא ההכנות לקראת שבוע האופנה גינדי ת"א, שיתקיים בעוד כשבוע, ובו תציג קולקציה במסגרת תצוגת "המעצבים המבטיחים". כהן היא אחת מתוך 8 מעצבים שזכו בפרויקט מיוחד מטעם מפעל הפיס, ואשר נבחרו בקפידה מבין למעלה מ- 70 מועמדים, וזכו למלגה בסך 150 אלף שקלים לייצור קולקציה, וגם לליווי מנטור מיוחד. הלחץ בסטודיו מורגש, למרות שהאווירה מאוד שקטה ונעימה, ומשך כל הפגישה שלנו, היא מדברת איתי תוך שהיא קמה לשרטט על בדים, לגזור משהו, או להתייעץ עם העוזרת שלה.
איך בעצם כל זה התחיל?
"תמיד היתה לי משיכה לעיצוב, הייתי מציירת לעצמי קולקציות, מתעסקת בבגדים, היה ברור שזה הכיוון. אחרי הצבא, רציתי להירשם ללימודי אדריכלות באיטליה, כדי לחוות קצת חו"ל, ללמוד שפה ולצאת מהבועה המוכרת. לאחר בירורים נפלה החלטה על לימודי עיצוב אופנה במרנגוני, ביה"ס למקצועות האופנה והעיצוב באיטליה. הייתי שם שלוש שנים, עד 2008, ולאחר מכן יצאתי להתמחות בבית האופנה של ז'יל סנדר במשך כחצי שנה. משם עברתי בעקבות בן הזוג שלי ללונדון, ושם עבדתי אצל קאסימי, ואצל מרי קטרנזו".
מה ההבדל העיקרי בין העבודה בחו"ל לעבודה כאן בארץ?
"האמת היא, שאין שום דבר מקביל, אי אפשר להשוות בכלל. כאן אנחנו קצת בתוך בועה קטנה משלנו, אין הרבה קשר לעולם הגדול. הקצב כאן שונה לגמרי"
ב-2011, לאחר שנגמרה ויזת העבודה בלונדון, חזרה כהן לארץ, בידיעה שהיא עומדת לפתוח כאן את העסק שלה. עם ההגעה לישראל נולד המותג Common Raven (עורב מצוי).
"עורב זה משהו שמסמל מסגרת, משהו שתמיד יהיה שם. דארקי כזה, עם אטיטיוד מסויים" היא מסבירה, "פעם היה קטע כזה שכל מי שהיה מזוהה עם סצנת האופנה היה לבוש כמו עורב שחור, וזה מאוד התחבר לי".
בינתיים גם הפכה לאמא, והיום היא מחלקת את זמנה בין העסק לבין הטיפול בבתה בת השנה וחצי.
עד כמה עצם היותך אמא משפיע על העסק והעבודה בתחום?
"לפעמים אני מרגישה שאני בריצה למרחקים ארוכים. יש לי עוד התעסקויות שאין למשל למעצבים רווקים. היום שלי מסתיים בארבע ברוב הפעמים, או כשהילדה חולה למשל, אני נעדרת מהעבודה וכו'. זה משפיע על כל סדר היום בעצם".
איך קיבלת את הזכייה בתחרות?
"אחרי חופשת הלידה, העסק נעצר לכמה זמן. היתה דעיכה כזאת ולא ממש ידעתי מה אני רוצה לעשות ולאיזה כיוון ללכת, סוג של צומת דרכים שהגעתי אליה. ואז הגיעה התחרות ונתנה הזדמנות לעשות את כל הדברים שאני ממש אוהבת, ממש רוח חדשה לעסק, הרגשתי שזה כמו ניעור טוב לעשייה. פשוט עשה לנו טוב, וזה נורא כייף".
מאיפה את שואבת את ההשראה לעיצובים שלך?
"אין משהו ספציפי, ממש תלוי במה אני נתקלת. זה יכול להיות ספרים, סרטים, תערוכות, זה מזין את עצמו לגמרי. לא תמיד מדובר בנושא זורם. הקולקציה הנוכחית למשל מושפעת מלבוש דתי מסורתי, ומשם זה התגלגל והתפתח למשהו יותר גותי, סקסי. גותיקה ים תיכונית שכזאת. הרבה פעמים הבדים עצמם יכולים להוביל אותי, ואז יכול להיות רעיון שיחזור על עצמו בכמה דגמים" היא אומרת, תוך שהיא מדגימה לי את כוונתה על שמלת מקסי שחורה ויפהפייה, עם מוטיב פליסה ייחודי שיצרה במקור לאותה שמלה בלבד, ולאחר מכן שיחזרה בדגמים נוספים, "למזלי יש לי בסיס מספיק טוב כדי לדעת איך לשלב הכל ולא להתפזר בקולקציה".
מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
"הכל! את האתגר, את היכולת לראות תוצאות טובות, את עצם העובדה שהתוצאה היא יחסית מיידית. לעצב קולקציה זה בעצם לספר סיפור שלם, זה כייף גדול בשבילי. אני גם מאוד אוהבת לצלם קטלוגים".
מה את הכי שונאת בעבודה שלך?
"יש הרבה קפיצות לחץ רגשיות כאלה, הכל בשליטתי וכלום לא בשליטתי בעצם. המון אנשים אחראיים על ייצור הפריט שאני עיצבתי ויושב לי בתוך הראש, וזה גורר לא מעט פאשלות בפועל".
מעצב שאת אוהבת במיוחד?
"בארץ אני חייבת לתת את הקרדיט לששון קדם, ולא בגלל שהוא המנטור שלי בתחרות. אני חושבת שהוא עושה דברים שונים, הוא מאוד אמיץ לדעתי, ממש מעורר השראה. בעולם אני מאוד אוהבת את אן דמולימסטר, מעצבת בלגית שפרשה לפני שנה. אישה מקסימה, אחת מ-6 המדהימים של אנטוורפן".
איך את מגדירה את הסגנון העיצובי שלך?
"מחוייט, נשי, סקסי, די קשוח, קצת אטיטיוד ורוקנרול. אני עושה גזרות מאוד נשיות, חשוב לי שהבגד יהיה מחמיא, צמוד למבנה הגוף, לא רחב מדי. מבחינתי הבגד צריך להיות קודם כל מחמיא לאישה שלובשת אותו, ורק אחכ מגניב או מיוחד".
מי קהל היעד העיקרי שלך?
"בד"כ נשים בגילאי 30-60, כאלה שמתעסקות בעיצוב, מבינות עניין, מודעות למה שקורה בעולם ומחפשות את התשובה המקומית"
השלימי את המשפט "אם לא הייתי מעצבת אופנה הייתי…"
"מעצבת אופנה. באמת, אין שום דבר אחר שהייתי עושה, זה בכל מצב היה מגיע לעיצוב אופנה איכשהו"
מה את אוהבת לעשות בזמן הפנוי שלך?
"בדרך כלל להיות בבית, לקרוא. אני הכי רגילה שיש, אין לי שום תחביב מעניין או משהו כזה. מבחינתי גם לנוח, לבהות בתקרה ולתכנן איך אני הולכת לעצב את הבית שלי בעוד כמה שנים זה עיסוק מצוין לשעות הפנאי".
טיפ למעצב המתחיל?
"לבדוק אם יש לך משהו חדש להגיד, אם אתה באמת שווה את המאמץ וההשקעה הגדולה שאתה עומד לעשות. לחשוב איך ייראה היומיום שלך, כיוון שיש הרבה רגעים קשים והמון עבודה סיזיפית של פרודקשן. מצד שני, הרגעים הטובים הם באמת טובים, כל הדבר הזה הוא טוב. בקיצור – לשקול בכובד ראש".
איפה את רואה את עצמך, או היית רוצה לראות את עצמך, בעוד 5 שנים?
"העסק יגדל קצת, אני רוצה להאמין שנפתח חנות משלנו או שנפריד כאן בין החנות והסטודיו איכשהו. אני רוצה לייצר קו שמוכר בעוד נקודות ובאופן כללי שכל מה שאני רוצה ייצא לפועל, שנכניס גם אביזרים ונעליים ושנהיה מותג עם השפעה חזקה".
יצאתי מהסטודיו אופטימית וסקרנית לראות את התוצרים הסופיים שיוצגו בשבוע האופנה, מה שלא יהיה, אני בטוחה שזה יהיה מעניין וייחודי.
———–
כבר ביקרתם בעמוד העסקי שלי? מוזמנים לקפוץ, ממש נחמד שם.
