על פי אריסטו, פילוסוף יווני מאבות הפילוסופיה, ישנם שלושה גורמים אשר משפיעים על נפש האדם: מחשבה, תחושה ותזונה.
שלושת גורמים אלה קשורים בקשר ישיר למימוש אושרו של האדם.
אדם צריך להתאמץ ככל שיוכל לחיות באושר. ראשון לאושר, הוא עיסוק בפעילות שיש בה חוכמה ונתפסת בעיננו כשלמות, "התבונה צמודה אף היא לאושר"(. שני לאושר, הוא אורח חיים, כאשר כל אדם מקיים מה שראוי ונכון לו לקיים. שלישי לאושר, ככל שהמשתה, המאכל וההתעמלות שלנו יותאמו לצרכינו האישיים, הרינו מגדילים ומקיימים את בריאותינו- כל אלו תורמים "לשלמות האופי" שלנו.
על פי הרמב"ם –בריאות –ראשי התיבות בולם –רוגזו-ימעיט –אכילתו-וירבה –תנועתו .
כל התורה כולה במשפט אחד – לא לחיות בכעס –ההיבט הנפשי , לא לאכול הרבה –האלמנט הפסיולוגי המזוני ולהרבות בתנועה-בהיבט הגופני .
ניתן לומר כי גם בתחום התזונה, ראשון לאושר, הקשור במחשבה ותבונה: כל אדם מפעיל כושר מחשבה כאשר מכניס מזון לגופו, מאנשים שמפעילים מחשבה בחסר ועד אנשים שמפעילים מחשבה ביתר. עיסוק בתחום התזונה נחשב לעיסוק בתחום חשוב המעניין כמעט כל אחד מאתנו במידה כזו או אחרת. כאשר אנו מתייחסים לתזונה שלנו כפעילות שאותה עלינו לנהל באופן נבון וחכם, אנו תופסים את פעילות התזונה שלנו כשלמות ולכן אנו מאושרים. אכילה רגשית ממלאת חוסרים ובורות נפשיים אשר אותם אנו מנסים למלא במזון .
בריאות – משורש ב.ר.א : אושר תזונתי מדבר על הקירבה לבריאה – לאיך הטבע יצר אותנו מהתחלה .
לתינוק אין יצרים לקפה או לשוקלד . תינוק צריך לאכול את המנה שלו חלב אם או תחליף כל שלוש שעות . וכך גם אדם מבוגר . אנו חייבים לאכול יותר פעמים במהלך היום ובכל ארוחה כמות קטנה יותר כגודל האגרוף שלנו –זהו גודל הקיבה . המזון שאנו צורכים חייב להיות מזון שמתעכל במלאו – למשל למוצרי חלב ומוצרים עם גלוטן יש קושי עצום בעיכול דבר שמפריע ,יוצר גזים,נפיחויות ומשפיע גם על תחושה פיסית ונפשית ומכאן משפיע על האושר התזונתי.
אושר תזונתי מדבר על אורח חיים בריא – אורח חיים בריא גורם לנו להרגיש מאושרים ועל כל אחד לנהל את אורח החיים הבריא האישי המותאם לו.
דברי אריסטו בעניין זה: "בכל מה שנוגע למעשינו ולמועיל לנו- למשל בענייני בריאות- אין שום חוק קבוע. מעשינו אינם נתונים למלאכה מסוימת או לאיזה מסורת של חכמים אלא צריכים עושיהם תמיד להתחשב בתנאים, ממש כמו במלאכת הרפואה". האדם הנבון הוא מי שמשתמש ב"שביל הזהב", בתזונה מאוזנת תוך הפעלת שיקול דעת בבחירת מעשיו.
ככל שנחכים, נבין ונדע באופן מדעי מה טוב ונכון לנו לאכול וככל שנהיה קשובים לעצמינו ונאכל את המזון האיכותי והבריא המתאים לצרכינו, כך נתרום כמיטב יכולתנו לבריאות שלנו ולחיי האושר שלנו. אושר אינו רגעי, אלא מדובר באיכות החיים בכללותם ולא ברגע זה או אחר. ככל שאדם ישאף לאורח חיים בריא הוא יממש את הפוטנציאל של אושרו.
על פי אברהם מאסלו(5), תאורטיקן מרכזי של הפסיכולוגיה ההומניסטית, לאדם יש שני צרכים בסיסיים אשר מניעים אותו: מניעי החסך ומניעי הגדילה. רק לאחר שהאדם החופשי סיפק את מניעי החסך שלו, אז הוא מתפנה לספק את מניעי הגדילה שלו. על פי "פירמידת הצרכים של מאסלו" עלייה במדרג חמשת הצרכים מותנית רק כאשר סופק צורך ברמה התחתונה יותר. בתחילה אדם שואף לספק את 'צרכיו הפיזיולוגיים' שהם שינה, נשימה, בריאות, היגיינה, שתייה ואכילה. רק לאחר שהאדם מילא את הצורך הראשון הוא יוכל לספק את 'צרכי הביטחון' שלו, שהם סביבה בטוחה ויציבה, מגורים וקביעות בעבודה. לאחר שהצורך השני סופק, הוא יוכל למלא את 'צורכי ההשתייכות', שהם קשרים חברתיים וחיזוקם, חיבור לקהילה ולמשפחה. לאחר שהצורך השלישי סופק, הוא יוכל לספק את 'הצורך בהערכה חברתית' שהוא כבוד, מעמד בחברה, מוניטין בעבודה, ביטחון עצמי, ואמונה ביכולת האישית. כאשר הצורך הרביעי סופק, האדם ישאף למלא את הצורך האחרון במדרג: 'הצורך במימוש עצמי', שהוא כולל את הצורך לדעת וללמוד, את הצורך ביופי ובאסתטיקה ואת היכולת להגשים את הפוטנציאל האישי והכישורים האישיים הייחודיים.
לאור פירמידת הצרכים של מאסלו, ניתן להסיק כי תזונת האדם, באה לידי ביטוי בכל אחד מחמשת השלבים. בשלב הראשון, אדם אוכל כדי לשרוד ולהתקיים. בשלב השני, אדם דואג למזון לביתו, למשפחתו ולקרוביו. בשלב השלישי, המזון הינו אמצעי להשתייך ולהתחבר למשפחה ולקהילה. בשלב הרביעי, התזונה מתחברת במספר רבדים לכל מה שקשור במעמד ובהערכת החברה. בשלב החמישי, הפנמת עקרונות תזונתיים לשם קידום הבריאות, אורח חיים מאוזן ופעילות גופנית, התזונה כגורם התורם לחיוניות, ריכוז וערנות וטיפוח היופי והאסתטיקה.
כאשר התזונה אינה מותאמת לנתונים האישיים של כל אדם, מצב זה אינו מאפשר לאדם לעלות בסולם המדרג ולהתקדם בסיפוק צרכיו עד כדי סיפוק הצורך ברמה העליונה ביותר, על פי מאסלו, המימוש העצמי.
אושר ע"פ ד"ר טל בן שחר הינו הנאה+משמעות . אין ספק שאכילה היא אחת מהנאות החיים אם לא ה- …
, יחד עם זאת המשמעות שאנו נותנים לאוכל הרבה פעמים מאבדת פרופורציות והופכת להיות העניין עצמו . אוכלים כדי לחיות ? או חיים בשביל לאכול ?
כשאנו מאבדים את הניהול בתזונה ובאוכל.. וכאשר האוכל מנהל אותנו –"חייב קפה על הבוקר" לא יכולה בלי קוביית שוקולד אחרי הארוחה" ועוד דוגמאות רבות אנו מבינים כי האדם איבד שליטה וכך לא יכול להרגיש מסופק ושולט .
כדי לחזור ולשוב להרגיש אושר תזונתי על האדם לחזור ולשלוט בתזונה – לנהל את האוכל . אני לא מתכוונת למשטר דיאטה או כל משטר תזונה אחר , אלא קודם כל להתחיל במחשבה ובמודעות – מה אני מכניס לפה? האם זה טעים לי ? האם ממלא אותי? אילו תחושות אני מרגיש? מה אני מרגיש לאחר האוכל? איך המזון מתעכל ?
אנו משקיעים המון זמן ומחשבה באוכל – בבישול בארוחות חג אולם את התהליך עצמו לעיתים אנו מפספסים – איך האוכל ממלא אותי ? והכוונה למילוי הפסיכולוגי? האם המזון ממלא בור רגשי ? האם מהווה מדרג חברתי ושייכות כמו ארוחת חג (קומה 3 אצל מאסלו) האם האוכל הוא סממן להערכה וכבוד (קומה 4 אצל מאסלו ) "כל הכבוד אמא איזה אוכל טעים בישלת או האם האוכל הגיע לסוף דרגת הפירמידה (קומה 5 אצל מאסלו ) והאוכל הפך להיות כבר חלק מהמימוש עצמי שלי . אגב גם אנשים ונשים במיוחד שכל היום עסוקות במשטר התזונה הובילו את האוכל לחלק מהמימוש העצמי שלי וההתעסקות התמידית באוכל בסופו של דבר היא זו שמגדירה אותם .
אני מאמינה שהמזון צריך לחזור למדרג הנמוך של צרכים פיזיים ובטחון – לתת לאדם את כל מה שהוא צריך מבחינת הערכים הקלוריים והתזונתיים . אם האדם יאכל את מה שנכון לו על פי הצורך הגופני (ספורטאי -יותר חלבונים , אישה אנמית-יותר בשר , ילדים –ויטמנים ומינרלים ועוד ועוד) , יוכל להתעסק באושר במימד הפסיכולוגי והנפשי .
המזון לא צריך להפריע הוא חלק בלתי נפרד מהאושר ושיש יש שקט בראש כל רעשי הרקע נעלמים , גם הרעשים התזונתיים .
שיהיה בתאבון ….
