לכולנו יש את האור שנותן את הכוח, התמיכה,הרצון, והיכולת לקום למרות כל כאב או קושי.
השאלה היא האם אנחנו מוכנים או בכלל רוצים? אך אסור לנו לשכוח :
בסוף כשזה נגמר יש סיבה לכל דבר……
לפני כ-4 שנים התחלתי את חיי מחדש, יצאתי למסע חיים לקחתי לדרך את שני ילדיי המיוחדים, את האוטיזם שהוא חלק בלתי נפרד מאיתנו ב9 שנים האחרונות, את בעלי, חלק קטן ממשפחתי שנותרה איתי,חברות וחברים,ואת עצמי.
מבקשת :"אור גדול גדול מאיר הכל –ללמוד ממה שטוב ולחיות.
אני הבנתי שהכל תלוי בי, כמו שאני נכנסת לחנות וקונה משהו שהמחיר נמדד במשקלו,ככה היכולת שלי והרצון שלי לחיות למרות כל הקשיים, והפחדים ,והמבחנים שקבלתי בחיי.
מדמיינת את חיי כמו משקל מאזניים -עליון ותחתון.
בתחתון החלטתי לשים את כל החושך שהיה לי בחיי :
פחד מהאוטיזם,
הסרטן שביקר אנשים יקרים לי.
ההורות הרגילה שלא חוויתי.
הבית שלא קניתי וכרגע לא אקנה,
המשפחה שנעלמה לה לאחר שהגיע האוטיזם -חשבה שזה וירוס אבל הבינה שלא.
בעליון החלטתי להניח : את האושר של שני בניי המתוקים,
איך בכל חיוך קטן שלהם אני נשאבת לתחנת כוח-שממנה אני יוצאת כל כך חזקה ומאושרת- יודעת שהאושר הזה שווה המון .
מניחה גם- חברים שהם ממש כמו המשפחה שלי.
למדתי דבר חשוב – כל בוקר להגיד תודה, תודה על האושר,תודה על הזכות והכוח להיות מאושרת אפילו שכל כך קשה לי.
למדתי בכל מצב- להסתכל קדימה, ולנסות לפתור את הבעיה בצורה הנכונה רגועה-וגם לא לשכוח לתת חיוך קטן לכוח.
נכון שבתחתון הנחתי קשיים רבים : אלה אותם קשיים שיכולים מהר מאוד להפיל אותי שוב. אך החלטתי לא לתת להם מקום בחיי.
מסתכלת רק על העליון-ונושמת כל הטוב שיש שם .
ומודה לשמיים על הכוח -שנתנו לראות תמיד את הטוב גם כשקשה.
