אף פעם לא חשבתי שיהיה לי בלוג. גם לא חשבתי שיצמחו לי שערות לבנות… אז חשבתי
כנראה שהייתי צריכה לחכות שתגיע סיבה טובה להתחיל לכתוב ולהשמיע קול. זה חשוב, לא?
ביום ראשון לפני שבוע, לא הצלחתי להירדם. התלבטתי אם לעשות משהו מועיל כמו לקפל כביסה או לראות עוד פרק בסדרה "סמוך על סול". אז שוב מצאתי את עצמי מרפרשת בפייס.
גם המוח המאותגר מתמטית שלי קלט שבאופן חריג יש יותר לבבות ורודים בפיד מתמיד. נפל האסימון (הנה, עכשיו גם הסגרתי את זה שנולדתי כשגולדה מאיר היתה ראש ממשלה) – חודש המודעות לסרטן השד. לא סתם כולן מנשקות את המסך
אז אולי אעשה עם זה משהו מיוחד? יש לי רק יומיים, זה ממש מעט אבל אסתדר עם מה שיש.
יש לי רקע ורוד בסטודיו…. והן יבואו להצטלם, כל אחת עם ורוד משלה.
ממש הצטערתי שאין לי מספיק זמן לצלם את כל מי שרצתה…
אז הנה – #עם_היפות_שלי #נשים_חיפאיות_בורוד
