"אולי אלד קשת" הוא ספר הביכורים של הדס מזרחי, אשר מאגד ארבע נובלות ייחודיות : ווסיסדאס, הדר עבודת- יד, המיתוס של מחלת הנפש ולומינל. כל נובלה עומדת בפני עצמה, אך הדמויות בנובלות קשורות ונשזרות זו בזו.
ארבעת הנובלות מתארות את עולמן של דמויות נשיות הלוקות בנפשן, הנאבקות מאבק יומיומי להישרדותן בעולם ועל מקומן בחברה. יש להן ימים טובים יותר וימים קשים, בהם בא להן אף למות. לפעמים הדמויות מתנהלות בצורה נורמאלית ושפויה ולפעמים השיגעון מתפרץ וצץ (בעיקר הוא מתבטא במה שמתרחש אצלן פנימה בראשן). הן נאבקות על עצמאות ועל קיום חברתי, למשל על ידי טיפול בילד, להתגורר לבד או במציאת מקום עבודה.
ב"ווסיסדאס" מתואר סיפורה של דמות נשית הלוקה בנפשה ומגיעה לחנות הספרים המיוחדת. לאחר שהיא יוצאת משם, היא נחטפת על ידי המאבטח ומוחזקת אצלו, עד שבין השניים נרקם סיפור אהבה.
ב"הדר עבודת- יד" מתואר סיפורה של אישה נשואה עם ילדה, הסובלת נפשית. את רוב ימיה היא מבלה בבכי ולעיתים אף מתאשפזת. נקודת האור בחייה היא משפחתה, שלמענה היא אוספת את עצמה.
ב"המיתוס של מחלת הנפש" הגיבורה מתחילה לעבוד בחנות הספרים המיוחדת, המעסיקה אנשים מיוחדים. משם היא לוקחת את הספר "המיתוס של מחלת הנפש", בגלל הצורך שלה לחקור ולעסוק בשיגעון. בחנות היא מכירה את רענן, הרוצה להיות שם בשבילה, גם בימיה הקשים.
ב"לומינל" הדמות בנובלה מנסה להתאבד על ידי נטילת לומינל ומתאשפזת.
הדס בספרה כותבת מתוך הכרות עמוקה עם עולמן של הדמויות. היא עצמה אובחנה כסכיזופרנית לפני חמש עשרה שנה ומאז ועד לפני מספר חודשים נכנסה ויצאה ממספר אישפוזים בשלוותה.
היא סיימה תואר בספרות ואמנות רב תחומית (קולנוע ותיאטרון) באוניברסיטת ת"א. ובמקביל הצטרפה לעמותת כנפיים – מפעל מוגן שבו יוצרים אמנות.
בספרה הספרות והאמנות תופסים מקום חשוב, גם עבור מצבן הנפשי של הדמויות וגם כחלק משילובן של דמויות הלוקות בנפשן בחברה.
הדס מאפשרת לנו הצצה לעולם לא פשוט בעולם הגובל בין שפיות לשיגעון ומצליחה ליצור אצל הקורא אמפטיה לדמויות.
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
