במ
במטבח היפיפה של רוקו ואווה מתאספת קבוצת חברים לארוחת ערב איטלקית קלאסית עם הרבה יין ועוד המון דברים טובים. בתוך המטבח המעוצב הזה תתנהל הדרמה כולה אבל איזו דרמה, מאמא מיה. אווה, פסיכולוגית שלא ממש מסתדרת עם בתה המתבגרת ובעלה מעמידה את כל חבריה וחברותיה במצב מביך בו הם נאלצים לענות לטלפונים ולהקריא את ההודעות והמיילים שלהם לפני כל היושבים בשולחן.
הסמארטפון הוא הרי הקופסא השחורה של כל אחד מאיתנו כעת, יש בו את כל חיינו ואווה רוצה לגלות הכל מבלי ממש לחשוב מה יהיו התוצאות של הגילויים האלה. יש בסרט הזה, משהו מאוד אמיתי. מאוד איטלקי. הרבה קטעים משעשעים וגם הרבה מאוד דרמה.
במהלך כל הסרט מרחפת השאלה עד כמה אנחנו באצת מכירים את בן הזוג שלנו, את החברים שאנחנו מבלים איתם לעיתים מספר לא מבוטל של שנים. והאם באמת כדאי אולי פשוט להכניס את הטלפונים ולהנות מארוחה מצוינת ולהתעלם מכל מחלקי המציאות שלא ממש בטוח שנרצה לדעת.
כמו בסרט הצרפתי שיחות מלוכלכות משנת 1988, בו הוכיח דניס ארקן שאפשר לעשות סרט שלם על סקס בלי אף סצינת סקס אחת. זרים מושלמים מוכיח שוב ששיחה בין חברים יכולה להיות עולם ומלואו בלי שכמעט נצא מהמטבח. רק מדי פעם למרפסת, להציץ בירח
זרים מושלמים- הנאה על דנטה.
