היי,
אוטיזם אני יכולה לשאול אותך שאלה קטנה בבקשה, רק למה? אני כועסת על כל העולם ומחפשת תשובות לשאלה. אני רואה את עצמי במסך גדול שם אני מאושרת וללא כעס.
השאלה איך ?
כשהגעת לפני כ8 שנים, סערה גדולה הגיעה אתך, הרוחות ,והכעסים, השאלות והחוסר קבלת תשובות.
הכעס היה עצום, תוך ארבעה חודשיים אתה תופס פיקוד על שני ילדיי, ממש כמו מפקד בחיל הים.
החלטת שאתה הבוס כרגע, ואני במחשבה " הלו מי הזמין אותך?
אני כועסת ונשרפת מבפנים מנסה להבין איך קמים בבוקר למציאות חדשה.
מי אתה בכלל "אוטיזם " ולמה לא קבלתי הוראות הפעלה.
אפילו אחרי לידה האחות בתינוקייה נותנת הדרכה הביתה, ואתה פשוט הגעת בלי הסברים !
עברו להן 24 שעות מקבלת האבחון, ואני באותה הספה כבר קרוב ל22 שעות. שק הדמעות עובד ללא הפסק, מביטה לכל עבר וחושבת מה הולך להיות פה? האם אני יכולה להתמודד עם כל זה?
איתך " אוטיזםםםם".
אני מרב בכי נרדמת, ונכנסת לחלום.
בחלום אני עינת אותה אחת שהייתה לפני מספר שעות , עם פנים עצובות וכעס גדול, אוחזת בשתי ידיי את ילדיי ואנחנו עוברים את הכביש לעבר משרד הנמצא ממול, בכניסה למשרד יש שלט גדול
קבלת האוטיזם
אני מתיישבת מול הפקיד הראשון שפנוי וילדיי לידי, אני נותחת על הכיסא כמו מטוס שנוחת נחיתת חירום, אני מחכה לצוות הצלה אבל אף אחד לא מגיע לבדוק ולשאול לשלומי.
אני נושמת עמוק ואומרת לו בקול רם " שלום באתי לשאול למה האוטיזם הגיע ?
הפקיד מחייך לעברי ואומר "סליחה גברת אנחנו יוצאים לשביתה אין לי תשובות פשוט תתמודדי".
אני לא מבינה מה הוא אמר לי ופשוט צועקת לכל עבר " מה שביתה מה? " אולי אני זאת שצריכה לערוך שביתה קלה", ילדיי משחקים בשולחן ולא מבינים למה אני נסערת כל כך.
אני מתחילה לבכות ומסתכלת על הפקיד, היה לו מבט רחמן אלי יכולתי להרגיש את השיר ברקע" ים של דמעות ".
במקום לשיר הפקיד מחייך אלי ואומר לי בואו איתי בבקשה.
אני באה כפי שביקש ותוהה לעצמי… אולי יש לו תשובה בשבילי ?
הוא מכניס אותנו לחדר ישיבות שם יש מסך ענקי, הוא מבקש מאיתנו לשבת שהוא רוצה שנראה משהו, אמרתי לו " מה כבר אתה יכול להראות לי ".
" סבלנות " הוא מבקש ממני, אני עושה לו פרצוף, ועונה לו בסדר!!!!
לא עוברת דקה וסרט מתחיל , אני רואה משפחה, בעצם אותי (אמא ) איך אני מחייכת בסרט,
אני תוהה לעצמי או שאני על כדורים או שפשוט האוטיזם עבר.
ומסתבר שחשבתי בקול רם , והפקיד מחייך ואומר " את בלי כדורים והאוטיזם לא עבר "
את פשוט השלמת אתו.
אני רואה את בעלי, ואת ילדיי ואנחנו ממש כמו משפחה רגילה.
wow הנה אנחנו בים, והנה אנחנו באילת ,wow הנה אנחנו במסעדה, מה גם האוטיזם הגיע אתנו לאכל?
הפקיד קם ומחייך אלי , ושואל אותי את עדין כועסת?
אני מחייכת אליו, ואני מבינה שמחכה לי הווה מאתגר, עתיד של הצלחות , ורגע אחד שלא אשכח לעד , הסרט הזה.
אנחנו נפרדים לשלום והוא לוחש לי באוזן: "בכל אהבה יש כאב "
ונותן לי את התמונה הזאת :
קמתי מהחלום עם בקשה אחת :
תן לי הכוח לסלוח,
תן לי הכח לא לברוח,
כל שאבקש,
משלימה אתך אוטיזם יקר.