תארו לעצמכם עולם בו לכל מקום שאתם הולכים מברכים אתכם לשלום, מחייכים אליכם ומעניקים לכם אהבה בחינם. האם דבר כזה אפשרי?
לא הרבה מכירים את התחושה הזאת של יחס אישי חם ואוהב, במיוחד כשאנחנו נשאבים לתוך שגרה מעייפת של עבודה, לימודים, ילדים. כל אחד עסוק בעצמו וחייב להספיק לעשות את כל הדברים שמופיעים ברשימת המטלות הדמיונית שלו. אנחנו לא באמת שמים לב, או שלא אכפת לנו, מהאנשים שנמצאים סביבנו, וגרוע מכך כשזה מגיע לקרובים אלינו באמת. אנחנו כל כך עסוקים בעצמנו עד שאנו שוכחים אפילו לומר את שלוש מילות הקסם תודה-בבקשה-סליחה, או לכל הפחות להעניק חיוך קטן למי שעוזר לנו, דואג לנו או סתם עובר אורח נחמד שהרגע פינה לנו חניה.
זה הפך להיות הרגל, מגונה מאוד יש לומר, שהתחלנו לקחת את האנשים שמסביבנו כמובן מאליו, ועוד מצפים מהם שיהיו שם כשנצטרך אותם. אנחנו מצפים באמת ובתמים מכל קופאית בסופר או נותן שירות אחר לספק את שעליו לעשות בתמורה לכסף שאנחנו משלמים, אבל שוכחים שבראש ובראשונה עומד לפנינו אדם. אדם בעל חיים ועולם מלא משלו שחי לו בבית כלשהו, אולי עם אישה וילדים ואולי לבדו, ומתנהל בדיוק כמונו במצבים דומים. אותו אדם, שאנחנו תופסים כמובן מאליו, חוזר הביתה ואף הוא תופס את הקרובים לו כמובן מאליו. הוא מצפה שיתייחסו אליו בכבוד ובהערכה כמו שמתייחסים לאדם זר. אבל כבר הבנו שגם לאדם זר אנחנו לא מתייחסים אחרת, אז איך אפשר לצפות בכלל שמישהו יזכה כאן לקצת חום ואהבה? כך נוצר מעגל קסמים שמזין את עצמו ביחס שלילי שאנחנו מעניקים אחד לאחר. זהו מעגל אימה שרק הולך וגדל והופך את החברה שלנו לרעה וזרה, חברה שערך האחווה והרעות כבר לא קיים בה, והאנשים זרים זה לזה אפילו בתוך ביתם.
לאחרונה הכרתי אדם שלימד אותי מחדש אהבת חינם מהי. היה זה במפגש חברתי מתוקשר בו, למרות החברים הרבים שפגשתי שם, הרגשתי לבד. כל אחד היה עסוק בנייד שלו, לוגם מהבירה, מנשנש בייגלה שטוח ובעיקר מתעסק בעצמו. ניגשתי לאותו אדם, הצגתי את עצמי וגיליתי אדם מדהים. אדם שלא היה חשוב לו מי אני ומהיכן באתי. מיד זכיתי לחיבוק חם ואוהב, התעניינות אינסופית וליווי צמוד. הרגשתי מיוחדת. לא הבנתי את פשר התנהגותו, מה פתאום שיתייחס אלי כל כך יפה, הרי אני אדם זר כמעט לחלוטין? מה עשיתי שמגיע לי יחס מחמם לבבות שכזה? האם מישהו סיפר לו משהו עלי? אולי הוא רוצה להציע לי משהו? מה עומד מאחורי כל זה? אהבת חינם ?!? מי זה בכלל נותן אהבה בחינם? האם יש דבר שהוא חינם בעולם הזה? כך הרהרתי ביני לבין ביני שעות ארוכות והבנתי שאין פה סוד גדול. מדובר באדם שונה ורגיש במיוחד יותר מכל האנשים שהכרתי עד עכשיו (חוץ מאהבת חיי), שפשוט לא לוקח את הסובבים לו כמובן מאליו. אין זה משנה אם זה אדם קרוב או אדם זר, הוא תמיד יראה בו עולם ומלואו ויעניק לו את היחס והכבוד המגיעים לו כאדם – יצור אנושי מדהים הנברא באורח פלא. כן, כן, אהבת חינם. מסתבר שיש דבר כזה.
לא להאמין שמפגש כל כך קצר הוליד בי תובנות חשובות מאוד: לשחרר קצת, לנפץ את חומות ההגנה ולהפסיק להתעסק בשטויות. להתבונן סביב ולראות את היופי והעושר שהעולם הזה מעניק לי, ולתת ממנו קצת לאחרים. להכיר במעלותיו ובזכויותיו של כל אדם וכל זרם, להימנע משיפוטים ומהכללות, לראות את הטוב שבכל אחד ואחד, ולחייך גם לאדם זר. להבין שכל צעד שלי בדרך למטרה מורכב מצעדים קטנים של אנשים שפגשתי במהלך המסע הזה. ליצור, ליצור ועוד פעם ליצור, כמה שיותר, כדי להפיץ מחשבות טובות, התנהגויות טובות, לחשוף את לב ליבו של הכאב ולסגור אותו בקופסא אטומה לנצח. לאהוב ללא תנאי ולקבל אהבה שאינה תלויה בדבר, להתגעגע, להרגיש, להקשיב לאדם שמולי, לברך. להתעורר ולהפנים שהחיים קצרים ויפים מידי מכדי לתת להם לעבור לידי בלי לקחת בהם חלק, בלי לראות אותי ואת ילדיי מתפתחים וגדלים והופכים לחלק מחברה בריאה יותר, יפה יותר ומוסרית יותר.
עכשיו, תארו לעצמכם עולם בו לכל מקום שאתם הולכים מברכים אתכם לשלום, מחייכים אליכם ומעניקים לכם אהבה בחינם. איזה כיף, אה? זה אפשרי. תודה לך.