חמישי שמייח
אמש עשינו את המפגש החודשי שלנו (הפעם זה לקח יותר זמן, חלקנו טסו לחו"ל, כאלה שעברו דירה). מפגש חברות חמים ונעים.
הציעו סרט ובית קפה. אני ראיתי באיזושהו מקום ביקורת על הסרט "אהבה יוונית" וככה לפי הסיפור גם הייתה לי תחושת בטן שהסרט מקסים וטוב. נפגשנו בבית קפה בקניון גבעתיים כמו שצריך ,שתינו קפה וכיבודים. פיטפטנו ,החלפנו חוויות וחיבוקים, בכל זאת כבר הרבה זמן שלא התראינו וזה כבר ממש היה מוגזם .תקופה ארוכה מדי בלי להיפגש.
והסרט הסתבר כהצלחה גדולה.
3 סיפורי אהבה המתרחשים ביוון, השסועה, "המדממת" ממש ,גם מבחינה כלכלית עם כל הנפילה שחוו שם, פרנסה, מקומות עבודה שנסגרים, אבטלה, הקשר עם האיחוד האירופי, הפרטות ועוד כהנה וכהנה וכמובן בעיית הבעיות שגם היא "תורמת" לא מעט לחוסר היציבות והעלייה בפשע, בגניבות ועבירות אלימות וכו'. למעשה הבעיות שזורות אלה באלה ולא פשוט בכלל.
בשנים האחרונות שומעים המון על הבעיות שנובעות ממעבר המהגרים למדינות שונות על כל המשתמע מכך, כולל עליית הפאשיזם כתוצאה מריבוי המהגרים ומסתבר שביוון הבעיה היא ממש חריפה.
מעניין היה לראות דווקא את ה"הצד" , "הזווית" של המהגרים עצמם, את חוסר האונים שלהם, את הפחד כזרים, את הבלבול, את הנסיונות להתפרנס בכדי לאכול משהו, תוך כדי מציאת מסתור כל הזמן ובריחה ומרדפים והפאשיזם שמאיים כמו חרב מעל הראש שלהם.
את תנאי המחיה שלהם. ומלצפות בסרט ממש הזדהיתי עמם עם העולב של החיים שלהם, עם כל היסורים והנדודים .כל הקשיים שהם חווים כל יום וכל רגע בחייהם וזאת לאחר שבעצם ברחו מרצח העם, מהשואה שמתרחשת שם בסוריה ובחושבם שהם מגיעים לחוף מבטחים.
בתוך כל הרע והשחור הזה, היו נקודות אור בדמות סיפורי אהבה שחוצים גבולות ,סיפורי אהבה שלכאורה לא יכולים להתקיים עם כל החומות והקשיים, אך ,ופה נכנסת הרומנטיקה (ורומנטיקה תמיד קיטשית, אך פה היא כיכבה בעדינות יתרה). והאהבה חוצה את כל הקשיים ולמרות ועל אף…
סיפורי האהבה שלושתם קשורים קשר דם חזק, כי כולם זו משפחה אחת בעצם.
הבן, האמא, הבת, כולם מתאהבים בזרים כשמעל כולם מרחף ושולט ביד רמה ובחרב נטויה – האבא הקשה, הפרימיטיבי והפאשיסט יש לומר.
בכינו, התרגשנו, צחקנו ואהבנו. סרט לא קל ,סרט מרתק, מסקרן, סרט מומלץ מאוד מאוד.
מצרפת מספר תמונות שממחישות ולו במעט ככה על קצה המזלג את יפי הסרט.
לכו לראות.
שיהיה סופשבוע נעים.
