"אמא, תקריאי לי, אבא לא יודע" הוא אמר אתמול בשעת סיפור לפני שינה ובשלושת המילים האלה פילח לשנינו את הלב. הוא עדיין לא מבין עברית, אבל את זה הוא הבין. כבר שלוש שנים שהוא בארץ ועדיין הלב שלו משוטט בעולם. ספק בארגנטינה ספק בכל מקום אחר בו היה או לא היה, מקום אחר בו היה רוצה להיות. ולצד זה כבר שלוש שנים של אמירות נחרצות; "אתה חייב ללמוד עברית!" או "בלי עברית לא תסתדר" ויש גם את אלה שמציעים טיפ לזוגיות- "את חייבת ללמד אותו!". אומרים אבל כלל לא מבינים את המשמעות. כשהוא הגיע לארץ תליתי על המקרר אותיות בעברית עם תעתק לאנגלית והסבר בספרדית. הוא למד לקרוא ולכתוב אבל לא ממש הצליח להבין מה הוא קורא. הוא למד להגיד "את צודקת" ואז גם למד "את טועה" הוא למד לשאול "איפה בן שלי" ואז גם לענות ל- "מה השעה". יותר מאוחר הדבקתי מדבקות על ארונות המטבח כדי שידע איפה ה'כוסות' ואיפה ה'צלחות'. עניתי לטלפונים בשבילו ותרגמתי הודעות. אמרתי משפטים שלמים פעם אחר פעם אחר פעם בשלוש שפות. וברקע שוב אותן אמירות נחרצות "תלמדי אותו עברית" או "למה את לא מלמדת אותו?!" וגם "תני לו ללכת לאולפן" כאילו אומרים לי "האחריות היא עליך" וגם האשמה. אז אתמול זה פגע לו בעורק הראשי והדמעות פרצו בלי מעצור. והוא בכה על הפעם ההיא שבן שלו ביקש שיקרר לו את האורז אבל הוא לא הבין מה זה "תקרר". הוא בכה על העדר הרצון שלו להיות פה ועוד יותר על העדר הרצון לרצות. "אתם חייבים לדבר עברית בבית, תוך שלושה חודשים הוא יבין הכל" שלושה חודשים כמו פלא וכל הפחדים והמחסומים, החששות והביקורת העצמית יעלמו כלא היו. הפחד להשמע טיפש, להרגיש חסר אונים. יעלמו גם חוסר ההבנה והטעויות שלא מתקנים. ובינתיים שלושה חודשים לא נשוחח על החיים, שיחות עומק, נתספק ב"מה שלומך היום?" או "איך היה בעבודה?" או "אוליסס, תוציא לי בבקשה את הקוטג' מהמקרר" לפעמים נעמיק קצת בספרדית לא מדוייקת, נתפשר על מילים וחמור מכך, על תוכן. וכשנחליט שמדברים עברית, יתעורר בי הצורך דווקא לחזק את הספרדית שלי כדי ששוב, לא ירגיש לבד, לא ירגיש שאנחנו לא מבינים. "ועם הילדים אתם מדברים ספרדית?" שואלים אותנו כל הזמן. כן, בן שלו מדבר ספרדית שוטף ואלכס אמר "אגווה" אבל שפת האם שלהם תמיד תהיה עברית. שפת האב…? מה שהוא יחליט. ובין לבין מעל ראשם ננהל את כל ימינו בשפה שלישית וננסה להתנהל במורכבות הזו כמיטב יכולתינו ונדע שאנו לא תמיד עושים את זה נכון. ואז בסופר הגדול, ליד מקררי הדגים, נשמע איזו ספרדית כזו קולחת והניצוץ בעיניי יעיד על התרגשות אמיתית ואני אספר לו ש"הנה..שתי אלה.. מדברות ספרדית" כאילו אמרתי…"אתה לא לבד" והוא רק יחייך הרי הוא לא באמת לבד אבל קל יותר להרגיש כך. הרי הלבד הוא אותו לבד בכל שפה. ואני מחכה ליום שיקום בבוקר ויגיד לי בעברית בלי קושי "הדי, בוקר טוב. איך ישנת?" ויאהב לאהוב אותה בעברית בלעדית ואני אענה שזו שפה נהדרת ולא תהיה לי אחרת אבל הלילה חלמתי בספרדית.
אהבה בעברית בלעדית
