יום האהבה מזכיר לי המון ומעלה בי זכרונות
בבית שלנו אהבה היתה מצרך יומי ואין יום בו לא היו נשיקות חיבוקים צחוקים ומה לא .
לא היו אז טלפונים סמארטפונים ,מחשבים וכל מריעין בישין שגורמים למשפחות לא להיות קרובים זה לזה.
בבית שלנו היתה ארוחת ערב משותפת בה מספרים כל מה שעבר עלינו במשך היום ובימי שישי ארוחת מאסט ואף אחד לא יוצא מהבית לפני שאכל.
מדובר גם על היותי מעל גיל 18 …
ההורים שלי הכירו מילדות והאהבה ביניהם היתה משהו נדיר
הם עלו ארצה בשנת 1948 כילדים אחרי שהיה במחנה עבודה בבולגריה .הם נשלחו לגור ביפו בבתים ערביים מהם ברחו התושבים במלחמת השחרור.
המבנים היו ארוכים עם מסדרון ובכל צד חדר ענק שחולק לדירונת .אמא ואבא גרו אחד מול השניה . אבא גר עם סבתו שכן אמו בנתה משפחה חדשה
והוא לא היה רצוי שם אבל אצל גרממה ליקה הוא היה המלך הבלתי מעורער.
בילדותם תמיד כרכר סביבה ושמר עליה מכל רע ואז..לקחו אותו לירושלים לאמו …הוא עזב לכמה שנים וכשהגורל מחליט זה קורה.
בגיל 16 אמא יצאה עם חבורת נערים ונערות לרקוד ומי היה שם? אבא. ומאז הוא לא זז ממנה פשוטו כמשמעו.
האהבה פרחה ולבלבה ולמרות המון סערות בדרך הם התחתנו ובנו את המשפחה שלנו.
אהבה זה כשאבא היה מביט באמא הקטנטונת 155 ממרומי גובהו 187 הייתי רואה
איך עניו זוהרות ובאישוניו את אמא מחייכת אליו .
היה מגיע ביום האהבה עם זר ענק ותכשיט ומחכה לחיבוק שלו כמו ילד..
היה מאושר מההפתעה שחיכתה לו במקרר – ארוחה שהוא אהב וקינוחים שרק היא ידעה להכין לו .
כשחלה היא טיפלה בו כמו באפרוח בזהירות והמון תשומת לב ובבית החולים הוא לא נתן לאחיות לחבוש את פצעיו כי אמר שרק היא עם ידיה הקטנות יודעת.
לימים כשנפטר ואחרי השבעה הנוראית ניסינו לחזור לחיים וסידרנו את החדר . אמא הרימה את ארגז המיטה להניח שמיכות ושם היא מצאה אותה-
קופסת מתנה עטופה היטב .קופסה בה ארז את אהבתו הרבה בהיותו גוסס -שרשרת וצמיד מזהב שקנה לה מבעוד מועד.
היתה גם ברכה .
"לא ידעתי אם אעמוד עד יום האהבה על רגלי-הוא כתב אז קניתי לך את מתנתך לשנה הזו כבר מעתה …"
את ודאי יודעת כמה אני אוהב אבל לא ידעת עד כמה – גם כשאעצום עניים לתמיד תהיי מול עניי ואשמור עלייך מהיכן שלא אהיה"
מצטער שפרחים לא קניתי לך …אבל דעי שבעני את הפרח שלי .
כמה דמעות היו באותו שבוע ומאז זה תמיד מול עני – זו האהבה האמיתית
יום האהבה תמיד מעלה בנו זיכרונות וזיכרון כזה אוריש לילדי – באהבה לא מזלזלים ואהבה תמיד שומרים ומטפחים-גם כשחולים כי הרגש לא חולה ,רק הגוף.
האהבה הזו מלווה את אמא בכל רגע בחייה . היא מתגעגעת ולפעמים מול תמונתו דומעת ואומרת שעדיף שהיה לידה שבור אבל שתוכל לחבקו.
זוהי אהבה אמיתית .
למדו את ילדיכם לאהוב ,לגעת לנשק ולחבק .לא להיות רובוטים.
