" לנקה…..הוא חוזר שוב על שמה, מצליח אך בקושי להוציא אותו מפיו. שישים שנה היה תקוע שם.
היא מביטה בו בעיניים שכבר ראו רוחות רפאים רבות מכדי להאמין שהוא אכן מי שהיא חושבת".
כך מתחיל סיפורם של לנקה ויוזף ואולי נכון לומר- כך הוא מסתיים, בספר " אהבה אבודה" של אליסון ריצ'מן
לנקה ויוזף נפגשים בימים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1934. שניהם צעירים, בתחילת חיי האהבה שלהם. הוא סטודנט לרפואה והיא לומדת אומנות. הם נפגשים באמצעות אחותו של יוזף, שהיא חברתה הטובה של לנקה.
סיפור האהבה שלהם נסתר מעין כל בתחילה אך מאוחר יותר , כאשר רוחות המלחמה הרעות מאיימות כבר לכלות מאות ואלפי יהודים, הם באחת מספרים את סיפור אהבתם וממהרים להינשא על מנת להציל את עצמם ואולי גם את משפחתה של לנקה.
האהבה היא עזה אך אין בה די להציל את נפשם ולאפשר להם לשמור על משפחתם ולהקים משפחה משלהם. יוזף מאבד את הוריו ואחותו ומקים משפחה חדשה בארה"ב. , ולנקה עוברת את המלחמה במסע ייסורים ארוך בו היא מאבדת את בני משפחתה וחברים יקרים אחרים שחברה אליהם במהלכה..
תחילתו של הספר היא גם סופו, בשנת 2000, בו יוזף ולנקה מצליחים להיפגש שוב , גם אם אבדו להם שנים רבות של אהבה.
ספור זה יכול להיות סיפורם של רבים מאלו שעברו את המלחמה הנוראה הזו , אבדו משפחה, איבדו בני זוג ואהבה גדולה.
אך זהו גם סיפורם של אלו אשר בחרו בחיים, שלא הסכימו לוותר, שהקימו משפחה חדשה גם אם ליבם היה נתון לזו שהייתה שלהם קודם לכן.
ואולי זה הוא סיפורו של העם היהודי שנלחם, שעבר שבעה מדורי גיהנום ואף יותר. זה הוא הסיפור של יצר החיים שלהם, אשר היה חזק יותר מכל אובדן.
בקרבנו חיים כיום אחרוני האנשים, אחרוני השרידים מהמחנות, האחרונים אשר מהם אנחנו יכולים לשמוע את סיפורם. הסיפור שלהם הוא למעשה גם הסיפור שלנו. בואו נכבד אותם בשנות חייהם האחרונות, היום אבל גם בכל יום אחר .