בואי נרים כוסית לחיים, הוא אמר, פותח את מגירות המזווה בהתרגשות, מגניב לעברי מדי פעם מבט, מוודא שאני עדיין נמצאת שם. כן, הייתי שם, לכודה יחד אתו ועם בריאן, הייתי כי לא הייתה לי ברירה אחרת. מצאתי! הוא אמר לפתע, מסתובב אליי עם חיוך מפה לאוזן, חושף שיניים ישרות ולבנות להפליא, מניח בקבוק יין אדום ושתי כוסות זכוכית על השולחן. זה היום הכי חשוב בחיי, אגטה, זזתי בכיסא באי נוחות, שמחה שהשולחן מפריד בינינו, את לא מאושרת בשבילי? נצמדתי עם הגוף חזק לכיסא, מונעת מעצמי מלירוק לו בפרצוף. אני מאושרת מאוד, אמרתי, בולעת את גוש הבחילה שעלה לי מהחזה לגרון בזמן שהוא העביר את האצבע המחוספסת שלו לאורך שקע הצוואר שלי, מאושרת מאוד. אני מאמין לך, הוא לחש, מוזג לכוסות הזכוכית את היין האדום. את חכמה, אגטה, רעד עבר בי כשהבחנתי בזרעי קיקיון בתחתית אחת הכוסות, את אישה חכמה מאוד.
הפעם לא הגיע זר ענק, היא נשמעה מאוכזבת, שואפת לריאותיה את ריחו של הפרח הלבן שהיא אחזה בידה, הפעם זה רק פרח אחד בודד. זה כבר מתחיל להימאס עליי, סיננתי מבין השיניים, חוטפת מהיד שלה את הנרקיס, זורקת אותו לפח, בדיוק כמו שעשיתי לזרי הפרחים הקודמים שהגיעו אליי לאחרונה. ניסיתי להיזכר מה המשמעות של הפרח אבל צליל של הודעה קטע את המחשבות שלי. תשאירי אותי לבד, ניקולה, אמרתי, מחסירה פעימה מהכתוב שהופיע על מסך המחשב שלי…לא הרבה אנשים מכירים את האמונה על הנרקיס הבודד… כך ההודעה התחילה… חיכיתי שניקולה תסגור אחריה את הדלת, מתכוונת להמשיך ולקרוא אבל צלצול הטלפון קטע אותי. ג'ק, עניתי טרודה, זה מישהו מהארגון.
איך את יודעת שזה מישהו מבפנים? הוא שאל, חותך את המתח ששרר ביננו מאז שהגענו לבית. רק מישהו מהארגון יכול לשלוח הודעות אחד לשני במחשב, עניתי בזמן שחלצתי מרגליי את הנעליים, מניחה אותן בארון, לצד הנעליים שלו, מבחינה בעלים קטנים ואדומים שדבוקים לאחת מהסוליות. אם היית מקדמת אותי לתפקיד סגן המנכ"לית, במקום את בריאן, משהו בקול שלו נשמע לי שונה, אולי הייתי מבין יותר בסודות הארגון. כבר דיברנו על זה, סגרתי את הארון, מביטה בו, זה לא היה נראה טוב אם הייתי מקדמת אותך…אבל את בריאן כן?! הוא הטיח אגרוף בקיר, מביט בי במבט זועם. הסתכלתי עליו מבועתת, הסתכלתי בדמות של הגבר שאני חיה לצדו בשנים האחרונות, בגבר שחשבתי שאני מכירה אותו כל כך טוב, ובאותו הרגע נזכרתי שהוא זה שסיפר לי בעבר על המשמעות הנסתרת של הנרקיס …צלצול נשמע בדלת. נשמתי לרווחה כשהוא יצא מהחדר, מנצלת את ההזדמנות לברוח.. בריאן! שמעתי התלהבות מזויפת בקול שלו בזמן שנעלתי את הנעליים לרגליי בזריזות. כמה טוב לראות אותך!
לא העזתי להזיז את העיניים מהכוס הימנית. מדי פעם עקבתי אחרי התנועות שלו בזמן שהוא הסתובב במטבח הלוך וחזור, אבל מהר מאוד החזרתי שוב את המבט שלי לכוס. חבל שבריאן לא זכה לחגוג אתנו, הוא אמר, מוציא קוביות קרח מהמקרר, זורק אותן לכוס השמאלית, הוא הפסיד. תתרכזי בכוס הימנית, הזכרתי לעצמי שוב, מנסה להדחיק את המראה של הגרון המשוסף של בריאן מהראש שלי, תתרכזי! אז בואי נרים כוסית לחיים, אגטה…הוא אמר, מושיט לי את אחת מכוסות היין, לחיי הבעלים החדש של החברה, הוא צחק צחוק מתגלגל, לוגם מהכוס שאחז בה, לחיי ג'ק מארש!
המשכתי ללגום באיטיות מהכוס שהוא הגיש לי, מתענגת מהקרירות של קוביות הקרח, צופה בג'ק מארש מפרכס למוות מול עיניי.