לחג הפסח שמות רבים.
נוסף לחג החירות, חג האביב, חג המצות, אני הייתי מציעה שם חדש, חג המעשים המיותרים. מיותר לצבוע את הבית, מיותר לנקות, מיותר לקנות מתנות ומיותר לקנות בגדים ונעלים, ואני יכולה להמשיך ולמנות עוד ועוד "מיותרים". מיותר להילחץ, זה בסך הכול עוד ארוחה משפחתית.
אני משתדלת ומצליחה לא רע, לשמור את הבית שלי נקי כל השנה. בצעירותי נסחפתי גם אני לשיגעון ניקיון הפסח. אחרי יום עבודה והתרוצצות עם הילדים השקעתי שעות רבות בלנקות את מה שהיה נקי. רציתי להיות כמו כולם, להרגיש את החג ואכן הרגשתי אותו בכול גופי. לקראת ליל הסדר הייתי מפורקת כואבת ועייפה .
במהלך השנים שמתי לב שמיד אחרי הניקיון הגדול ולפעמים עוד לפני ליל הסדר מגיע אותו בוקר בו העולם נראה כאילו הגיע יום הדין, זה אותו יום קודר אפור ואביך עם רוחות עזות שמלכלך את כל מה שהיה נקי ובסופו של דבר מגיעים לליל הסדר כשהכול עטוף בשכבת חול מדברי שמגיע אלינו מהמזרח ואבקה צהבהבה מפריחת האורנים, תוצרת הארץ. לפעמים טיפות גשם אחרונות מוסיפות קישוט של נקודות בוץ לשלמות המראה. בשלב זה אפשר להתחיל את כל הניקיון מהתחלה, אבל למי יש זמן וכוח לסיבוב נוסף?
והמתנות? מרוץ מטורף של ריצות לקנות מתנות שאף אחד לא צריך. מתנות לכל הילדים, הנכדים, לעובדים, למנקה, למטפלת, למארחים את ליל הסדר, מתנה לכל מוצאי האפיקומן ומי יודע למי עוד, סליחה מכל אלה ששכחתי.
במפגש בערב החג, מיד נמסרות המתנות ויש חגיגה שלמה של חיוכים ושמחה מאולצת, מלווה במילות תודה, "באמת לא הייתם צריכים" בזמן שהלב זועק "מה אני אעשה עם עוד אגרטל שאין לי צורך בו?".
גם הבגדים החדשים בעיתיים הרי החורף כבר מאחורינו והקיץ עוד לא הגיע כך שכל בגד שמתאים לתקופת המעבר, ישמש אותנו לחג בלבד, לפעמים הוא חם מידי ולפעמים מידי קיצי, אבל למי אכפת? העיקר שהוא חדש.
אפשר היה לפשט את כל הסיפור לארוחת ערב משפחתית, אולי קצת מורחבת, וליהנות מלהיות ביחד.
גם אני במסע קניות כבר שבוע ועוד לא סיימתי, גם אני מבשלת כאילו אין מחר, גם לקחתי את הרכב לשטיפה וכעת הוא נושא בגאווה את אבק המדבר, אבל לזכותי ייאמר שלא צבעתי את הבית, הסתפקתי בכמה עציצים חדשים.
אז שכל אחד יחליט מה השם ההולם את החג שלו, העיקר שיהיה חג שמח לכולנו.
