התצלום מתוך מאגר לשכת העיתונאות הממשלתית. ללא קרדיט לצלם
פעם היה פה כור היתוך.
לעגו לכל מי שלא היה חזק מספיק, גיבור מספיק. לכל מי ש"הלך" כצאן לטבח ושרד את השואה.
החליפו שמות כמו גרביים, כאילו אין חשיבות לאיך שהוריך קראו לך, לשושלת המשפחתית ממנה באת.
דחפו את אלה לפה, ואת ההם לשם, איפה שהיה אפשרי, איפה שהיה צריך. הם כבר יסתדרו.
אבל היום זה לא פעם, אין את המצוקה של פעם, את הצנע, את חוסר ההבנה. אי אפשר לכסות על הפשעים ב"באנו באהבה, טעינו לא בכוונה".
האם יעלה על הדעת שתייר ישראלי בפריז שיזדקק למשטרה לא יקבל מתרגם לאנגלית? אם יקרה כדבר הזה נצעק "שערוריה", "הצרפתים הגזימו".
ופה, בארץ ישראל, ילד מת, ספק התאבד, ספק נרצח. בפנימיה. בישיבה עם פנימיה. והמשטרה באה להוריו, עולים מאתיופיה שאינם מבינים טוב עברית, אומרים הילד מת, מציעים נתיחה, ההורים אינם מבינים. חושבים שמדובר בתרומת איברים, מסרבים.
וזהו, בזה מתמצה החקירה. לא מדברים עם המשפחה, למרות שהאח רודף ומבקש. לא בודקים את מצלמות האבטחה בישיבה, אלו שמצלמות את הכניסה לחדר המת. לא בודקים את הפלאפון שלו – משטרת ישראל הדגולה לא מצליחה לפצח סיסמת טלפון של תלמיד צעיר ולהיכנס לבדוק את ההודעות שקיבל.
תמונה מתוך הפייסבוק, קבוצת אתיופיה הקטנה
התחקירים שעולים מרשת האינטרנט והרדיו מזעזעים. ילד מת והנושא מטואטא מתחת לשולחן. ילד מת תחת אחריות משרד החינוך והנושא מוזנח כאילו לא קרתה שום טרגדיה.
ילד מת ואף אחד לא עושה מאמץ מינימלי כדי למצוא מתורגמן להוריו. כאילו קשה למצוא פה אדם שמבין גם עברית וגם את שפתם.
ילד מת, אבל הוא לא מהעידה הנכונה, אז לא נורא. הם רגילים. הם שקטים. הם לא מקימים מהומות ודורשים תשובות. הם לא יכולים. הרי אין להם שפה.
ומה הם עושים עניין? כולם סבלו פה, קדחת, בריטים, מעברות, די.די.טי, חטיפת תינוקות מושתקת, בוז וזלזול בסבל, ניצול כספי הפיצויים על השואה. כל עליה והסבל שלה. עכשיו תורם.
ולאן, לאן נוליך את החרפה?