תערוכה הזויה במוזיאון המדע בטוקיו

באחד מימי החופש הגדול נסעתי עם הילדים לאודייבה (אי מלאכותי במפרץ טוקיו שנבנה מפסולת) ושמנו פעמינו לעבר מוזיאון המדע והעתיד – Miraikan, מוזיאון המשתרע על פני שש או שבע קומות. למשל קומה המתמקדת בחקר גוף האדם וכל המיקרוקוסמוס המתרחש בפנים, וכן המוח והחושים. קומה המוקדשת להמצאות ורובוטים כמו הרובוט האנושי. ובקומה האחרונה הילדים התלהבו מהקסם של הקוסמוס, החלל, האסטרונאוטים ובמיוחד אהבו את החללית הקטנה שאפשר לשבת בתוכה.

התערוכה בקומה הראשונה (מה שנחשב אצלנו ק- קומת קרקע. אצל היפנים זו קומה ראשונה) גנבה את ההצגה.  זו תערוכה זמנית המתחלפת מדי מספר חודשים ומוצגת שם עכשיו עד החמישי באוקטובר. הרי תכלס, עם כל הכבוד, הילדים באו להנות מתערוכת בתי שימוש ופסולת האדם ואני הגעתי כדי לבדוק מה יש למדע להגיד בנושא ולאן הם לקחו את זה.

סיפרתי לכם בזעיר אנפין על העניין המיוחד שיש ליפנים עם נושא הפסולת שלהם בפוסט יציאה יפנית. (אולי גם אני מתחילה לפתח חיבה ניכרת עם פוסט שני בנושא?)  תהיתי עד לאיזה גבול אפשר למתוח את הנושא עד כדי תערוכה שלמה. והנה, עם דמויות חמודות גם אני נשאבתי מתוך סקרנותי לעולם של חרא מתוק.

היפנים אוהבים להמחיש, להאניש כל דבר, העיקר שיהיה חמוד. גם במקרה הזה. בתערוכה ליוו אותנו דמויות קקי חמודות, אחת מהן דמות מפורסמת מאנימציה בטלויזיה, דמות של נייר טואלט ודמות  של בית שימוש. לכולן שמות, פרופיל אישי, אופי ורגשות.

שם התערוכה:

Toilet!? – Human Waste & Earth's Future

פרולוג: 'אם שירותים יכלו לדבר'…

אין כמו משבר כדי להכניס אותך לסיפור. אדון בית שימוש עצוב וכעוס. בדרבונו של חברו הגושון המחייך, בוריטו-קון אדון בית שימוש מתוודה על אכזבתו מאנשים. הם לא מוקירים לו תודה, לוקחים אותו כברור מאליו, והכי מעליב שרואים בו מלוכלך ומסריח למרות שהוא דוקא בא בטוב ורואה את כולם כחברים שלו. (הערה: לכל דמות יש שם יפני מצחיק הנגזר ממהותו. לקקי הורודה קוראים פוריטני-צ'אן. 'פורי' הוא צלילו של הקקי בשילוב עם 'פריטי' כי היא רוצה להיות חמודה. ופרופסור בנדרו. 'בן' זה קקי ו'דרו' זה יוצא ביפנית).

אדון בית שימוש מוציא את המעיק על ליבו ומודיע בכעס שמהיום הוא לא מוריד את המים ולא עוזר לאנשים להיפטר מהפסולת שלהם. ואז הוא נעלם.

חברו מציע לכולם לעודד את חברם, להצטרף למסע ולחקור את הנושא, ולא לשכוח להודות לאדון בית שימוש בסוף.

הנה הצעתו של בוריטו-קון, חברו של אדון בית שימוש שיקח אותנו למסע קצת אחר:

[youtube rFrq07ZZmtA nolink]

הסתובבנו בין שמונה חללים בעלי אספקטים שונים בנושא. בחלל המרכזי ניצבו שירותים ענקיים עם מגלשה.  הילדים חזרו לשם כמה פעמים. חבשו את כובע הקקי, התגלשו רק כדי לחוות שוב  את רגע ירידת המים במציאות המדומה והמסתורית במורד האסלה. עבור הילדים זה היה הלהיט של התערוכה.

בכניסה לחלל הראשון התנוססה הכותרת

'איזה מן קקי יצא לך היום?'

חיכתה לנו תצוגה הזויה בהחלט של סוגי צואה רבים ומגוונים, מה אפשר ללמוד מהם על מצבנו הבריאותי ומהו הגוש האידיאלי והבריא. ראיתי גם עמדת הרחה של סוגי צואה. ויתרתי על התענוג.

בצד אחר של החדר הוצגו דוגמיות צואה של חיות בגדלים שונים.

פעילות מרעננת: עמדה ליצירת הקקי היומי שלך מפלסטלינה קלה על מדגם מוקטן של שירותים יפניים מסורתיים המשמשים לצורך העניין כמגש עבודה.

לא ידעתי למה לצפות מהתערוכה הזו. מסתבר שגופים ממשלתיים, חינוכיים, ביניהם UNICEF בשיתוף עם ערוץ הטלוויזיה פוג'י, הם בין תומכי התערוכה הזו שנועדה לעורר מודעות.  עכשיו זה הזמן לדבר על זה לטענתם. אנשים צריכים להפסיק להרתע מנושא כה חשוב. זה נושא הקרוב אלינו ברמה הכי אישית בהיפטרות מהפסולת האישית שלנו, ומצד שני הוא מהווה אתגר גלובאלי. ל-2.5 מיליארד איש בעולם אין גישה לשירותים נורמלים ומה שעבורנו נלקח כברור מאליו אינו ברור ליותר משליש מהעולם. מוזיאון המדע מזמין אותנו להתעורר, להיות מודעים ולקחת חלק ביצירת השירותים המושלמים והאידיאלים לעתיד הלא רחוק. אנחנו חיים בזמן שעלינו לקחת את הנושא ברצינות, לדבר על הבעיות האקולוגיות והאתגרים הגלובאלים שאנו ניצבים בפניהם.

למדנו על מסלול הפסולת שלנו מהשירותים ועד ההגעה ליעדה בים אחרי טרנסופרמציות רבות. וגם למדנו על הסטורית השירותים ברחבי העולם.

שירותים של החלל הם השירותים של העתיד

יפן היא אחת הארצות המפותחות ביותר בנושא של מיחזור. עוד סתירה שלא מתיישבת אצלי בראש. מצד אחד הם עוטפים לי בסופר במליון שקיות כל דבר ומצד שני הם הכי מדקדקים ומקפידים על הפרדת פסולת ומיחזורה.

בחלל האסטרונאוטים מנצלים את המשאבים המוגבלים שיש בנמצא ופועלים בשיטת המיחזור. לכן מבקשים מאיתנו לקבל השראה ולדמיין את השירותים האידיאליים עבורנו ועבור העולם מתוך התבוננות על השירותים בחלל.

באזור הכמעט אחרון של התערוכה, התנוססה על קיר שלם תמונה של הרס טוטאלי באזור טוהוקו לאחר אסון הצונאמי. ברור שהתעוררה אז בעית סניטריה ומחסור בשירותים נגישים בין יתר כל הבעיות האחרות.  למדנו שבעתות משבר ואסונות טבע אתה יכול לאבד ברגע את הדברים הכי בסיסיים והברורים לך מאליו כמו השירותים שלך.

אפילוג:

שיר הלל ותודה למר אסלה. 'אריגטו טוירה'  תודה אדון בית שימוש! אנחנו מוקירים לך תודה! מעריכים אותך ואוהבים אותך.

[youtube 4h4tKbX95aY nolink]

סוף טוב הכל טוב. יש תקווה.

והמסקנה: כי לפעמים, דוקא כשאתה מסתכל לחרא בעיניים – תוכל לגלות עולמות חדשים 🙂

פיס אנד לאב

ישראפנית