שלא יספרו לכם סיפורים. הגיע הזמן לשמוע את האמת וכל האמת על מה שקרה שם. 2000+ אנשים שלא היה להם איפה לישון בליל חמישי האחרון, החליטו להתלבש על חלקת אדמה באזור נחשון. רצה הגורל והיו שם הרבה אנשים אחרים, גם להם לא היה איפה לישון באותו הלילה ואפילו לא היה להם מה לעשות באותו היום, אז באו מוקדם בבוקר לארגן מקום לקמפינג, אוכל, מוזיקה, קיצר…ממש מסיבה לכבוד החלבון האולטימטיבי שצריך לאכול אחרי שרצים 100 ק"מ.
כדי שבאמת תבינו מה קרה שם, נתחיל מהתחלה:
הכל, כרגיל, מתחיל עם רעיון של אורנה….בואו נירשם לתנ"ך תש"ח, שליחים, (רמז לזה שאנחנו אוכלים יותר מדי פיצות) …לא הבנו את זה בזמן, ונרשמנו. שתי קבוצות, התלהבנו. לא להרבה זמן, כי הייתה ריצת הכנה, בה באמת נפל האסימון, תנ"ך תש"ח זה לא קיצור של אתה נח ואתה שח תוך כדי מנוחה טוטלית ….אתה אשכרה בא לרוץ. למזלנו, ההכנה הייתה לפני הרבה זמן, וכידוע לרצים יש זיכרון מאד קצר, מיד אחרי שמסיימים ריצה, שוכחים כבר את כל הסבל שהיה בריצה ורוצים עוד אחת, אחרת השבילים היו מלאים באנשים עם תיקי מים, נעלי ריצה משובחות ושעוני ריצה שצועקים עליהם לזוז מהר יותר, שבוכים כל הדרך מכאבי שין, ברך, ציפורן חודרנית וחוסר שינה מזעזע.
ההכנה האמתית החלה לפני שבועיים:
שלב ראשון:
קבוצת וואטסאפ. – יש
מפגש הכנה – אוכל, חלוקה לקבוצות, אוכל, שינויים בקבוצות, אוכל – יש (גם במפגש היה אוכל)
חלוקת אחריות – א. אוכל, א. לוגיסטיקה, א. מורל – יש
שיעורי בית – מי קורא תיק מירוץ ועושה סיכום עבור כולם – אין (אף אחד לא התנדב)
שלב שני:
נכנסים לפעולה, רשימת קניות: נוטלה, דבש, לחם, פיתות, בייגלה, אגוזים, תמרים ופירות יבשים, קפה, תה, נענע, עוגיות, סוכר, מלח, מחבת, צלחות, סכו"מ, אביזרים לשקשוקה (כולל מי שמכין את השקשוקה), טחינה, נייר טואלט, מגבונים, אוהל, שק"ש, מזרונים, כסאות וגזייה. במילים אחרות, גדוד אורנה 82 (מה לעשות אני שריונרית, תתמודדו), יוצא לחודש מילואים, בקו נחשון.
שלב שלישי:
יצאנו לדרך. הסבר קצר על המרוץ:
בגדול יש 100 ק"מ. השאלה היחידה שצריך לשאול, היא, כמה פופולרי אתה?
אם יש לך עוד 5 חברים – הסתדרת על קבוצה של 6, כל אחד רץ פעמיים – סבבה לגמרי.
אם יש לך עוד 3 חברים – הסתדרת על קבוצה של 4, יותר קשה, אבל ניתן לביצוע.
אם יש לך עוד 2 חברים – הסתדרת על קבוצה של 3, כל אחד רץ 4 מקטעים, ומקלל אותך כל הדרך.
אם אין לך חברים (או שאתה מאלה שמבינים ש100/12 זה לא מספר שלם ולא מתחלק כמו שצריך) – אכלת אותה. תתחיל לרוץ 100 ק"מ, לבד, בחושך מוחלט, בקור (דווקא היה נעים עד 4 לפנות בוקר), ותעבוד על כישורי החיים שלך כדי שבשנה הבאה תצליח למצוא כמה חברים שיבואו לרוץ איתך.
ויש את אלה שרוצים להיות שונים ורצים 50 ק"מ. לבד.
אה…ויש את אורנה. היא רצה 42. למה? כי זה מה שבא לה והיא יוצאת מהקווים, וגם בגלל זה אנחנו אוהבים אותה.
במבצע צבאי, כמו בכל מבצע צבאי, שלחנו כוח לפתיחת ציר, גידור מקום, פריסת מחצלות והקמת אוהל. אנחנו שתי קבוצות, וזה אומר שרצים בזוגות, לפחות (הייתה לנו גם רביעייה), כי אם כבר לבד, אז שיהיה בתנועה, ארקדי כבר הבין את זה לפני הרבה שנים. מתחילים לרוץ, להסיע, לרוץ, להסיע וככה איזה 12 פעם, חוץ מלהסיע, זה היה לפחות 50 פעם. בואו נדבר על זה רגע. הדבר הכי קשה בסיפור הזה, היה להיות מסיע, להבין את מי צריך לקחת, את מי צריך להחזיר, לאן לקחת, מאיפה להחזיר ולהצליח לעשות את זה מבלי לקחת מישהו אחר מתחנת אוטובוס לא קשורה, אחרי שמחכים איזה חצי שעה ואף אחד לא מגיע, מבלי לגנוב איזה אוטו, בכל זאת יש רומנים בקובצה, לזכור לתדלק, לחזור למחנה וגם לא להירדם באמצע – על זה מגיע שאפו. כל השאר רק באו לרוץ – קללללל.
אז מה למדנו מהלילה הזה:
- בנות לא עושות פיפי לבד. אף פעם. תמיד בזוגות. נבדק מדעית לאורך כל הלילה. אף לא אחת הלכה לבד, לא לכימיים ולא לשיחים. אם חסרות לכם 2 בנות, תבינו לבד.
- בנים נוחרים. הם נרדמים בכל מקום ובכל מצב אפשרי, נוחרים ומכחישים. זה מתועד, אל תכחישו.
- אם מישהו יודע להכין שקשוקה – כל הבנות רוצות להתחתן איתו. אפילו לפני שטעמו את השקשוקה. מסקנה – אם אתם רוצים להתחתן, תלמדו להכין שקשוקה.
- מי שלא יודע להכין שקשוקה – אוכל גרבר. אמיתי. יותר עצוב, זה אפילו טעים. א. אוכל – להוסיף לרשימת הקניות לפעם הבאה
- אם רצים בלילה, בשטח, כל רעש מקפיץ ומפחיד. אני התחלתי לחרוק באמצע המקטע השני. לא צוחקת, ממש חריקות, אפילו ירדתי להליכה כדי להקשיב ולהבין מאיפה זה מגיע, נחשו מה? לא היו חריקות, חזרתי לרוץ, חזרו החריקות – מסקנה, תשמנו לפני ריצה. לא, לא תשמינו, תשמנו, שימו שמן. אולי הייתי צריכה למרוח קצת נוטלה מרשימת הקניות….או שמן מהטונה. טונה לא הייתה ברשימת הקניות, אבל היו מיליון טונות.
וקצת ברצינות – היית חוויה מדהימה! גיבוש קבוצתי למופת, וכן, באמת יש כאן חבורה של אנשים נפלאים שיבואו להציל אותך באמצע לילה חשוך, אפילו מסוף העולם פינת אין לי מושג איפה אני כי לא היה שילוט מספיק טוב. מצחיקים, מחוייבים, תחרותיים ובאמת נהנים יחד. וכן, כנראה שזה מה שאורנה והריצה מצליחות לעשות לנו. כאילו שזה לא מספיק, אפילו זכינו במקום הראשון לקבוצות נשים….לביאות או לא לביאות?
יש סכנה ברורה וממשית שנתראה שם גם בשנה הבאה (אף אחד עוד לא יצא מקבוצת הוואטסאפ), עופר פדן, ראה הוזהרת, עד כמה שהשנה הארגון היה מדהים, מכאן רק להעלות את הרף, כי הלביאות באות (גם הבנים אצלנו לביאות).
#לאן_את_רצה_TantiRoza
