קרואטיה. אוגוסט 2012. זוגות זוגות הם עלו על היאכטה המפוארת להפלגה של 10 ימים. רק אני עליתי לבד.
חודש קודם, הקפטן מתקשר אלי. בואו תצטרפו אלינו. תבוא עם עם הילדים, יהיה נפלא. נפליג בין 1,300 איי קרואטיה, נעגון כל לילה במפרץ קסום אחר, נאכל טוב, נשתה כהוגן, יהיה כיף.
לא לקח לי יותר מכמה שניות לענות בחיוב. סה"כ כמה פעמים בחיי, אם בכלל, אקבל הזמנה לשייט על יאכטה פרטית, עם חברים טובים.
הפקה של וידאו שופ – מומחים לסרטי תדמית
הבן הגדול שלי גדל עם הבת הגדולה של הקפטן, לומדים באותה כיתה, והבן הקטן שלי, נולד באותו שבוע בו נולד הבן הקטן של הקפטן, וגם הם לומדים באותה כיתה. אישתו של הקפטן, חברה הכי טובה של גרושתי, כן, והקפטן עצמו הוא ללא ספק אחד האנשים היותר נעימים בתל אביב.
בכל חודש אוגוסט, גרושתי מפקידה בידי את הילדים כמעט לכל החודש, ולכן, רק מתבקש היה לענות בחיוב, ומהר.
במהלך אותה שיחה, הקפטן, החביב באדם, ציין כמובן שאם אבקש להביא את בת זוגי להפלגה, זה בסדר. מכיון שגם הוא וגם אני, מודעים היטב לעובדה שמזמן כבר לא היתה לי בת זוג, וזו גם לא צפוייה להגיע, הצעתי שנגיע שלשתינו.
וכן מצאתי את עצמי לבד על תיבת נוח מודרנית ומפנקת, בעוד ילדיי וחבריי כולם זוגות זוגות. מכיון שהייתי לבד, ומכיון ששאר החברים להפלגה הסתדודדו להם זוגות זוגות, אימצתי מייד מספר תפקידים חשובים בתפעול השייט.
הייתי הטבח, שוטף הכלים, נאבקתי כל פעם מחדש לקשור את הסירה למצוף (בוייה) בעת העגינה באותם מפרצים חלומיים, הייתי מדריך השחייה, הייתי מדריך הצלילה, הייתי הצלם היחידי והקראתי סיפורים לזאטוטים.
אבל יותר מכל, היה לי זמן להביט בכולם ולצאת עם כמה תובנות.
להלן תובנותיי.
חתונת הכסף
ערב ההפלגה, הקפטן ואישתו חגגו עשר שנות נישואין. במהלך דרמטי וליד הילדים הקפטן הציע לאישתו נישואין בשנית. כל כך מרגש היה. הוא קנה לה טבעת זהב, והיא קנתה לו שעון אומגה יוקרתי. אין דברים כאלה. היה ממש מרנין להיות עשרה ימים חלק מאותה חתונה שנייה, ולהיות עד ושותף לאותם חיוכים נסתרים, נגיעות חטופות, והעלמויות בוקר עם סירת הגומי לשעתיים שלש. חוויה אמיתית.
אהבת בוסר
בני הבכור, ובת הקפטן נולדו יחד, ומאז הם יחד. תמיד באותו גן, תמיד באותה כיתה. למרות האמור, מאז כיתה אלף, הם לא מדברים. מילה. פשוט, בנים לא מדברים עם בנות בבי"ס יסודי, ובנות, הן לא מדברות עם בנים. מסתבר שבקרואטייה כן. בתיבת נוח כן.
מהרגע שהזוג הצעיר נפגש על התיבה, לא הפסיקו לקשקש, לרכל ולנתח את המורים ובעיקר את המורה המצודדת שלהם. התמקמו להם שעות בקדמת הסיפון, וחפרו וחפרו וחפרו. במשך כל ההפלגה ראיתי את בני עולה כיתה ומנהל רומן אמיתי וחמוד כל כך עם בת כיתתו. כמובן שביום החזרה לבי"ס שאלתי אותו אם החליפו מילה בכיתה, ובתמורה הסתכל עליי זה במבט מוזר של "אבא מה קורה לך".
אמת או חובה
בין שאר האמצעים להעביר את זמן האיכות שברשותנו, שיחקנו אמת או חובה. נו באמת. בת הקפטן היא זאת שהתעקשה, וכך מצאתי את עצמי, למרבה המבוכה, עומד במסעדה הומה אדם, על הכיסא, כי אמרתי חובה ולא אמת, ושר בקוליי קולות את "אין לי אהבה" של שימי תבורי לקול תשואות הקרואטים, האיטלקים והאיטלקיות במסעדה, ולכל צחוקם המתגלגל של ילדיי.
סדנת הרזייה
אשת הקפטן היא דייאטנית במקצועה, וכזו שמסתפקת בתפוח לארוחת בוקר, קצת חסה ועגבנייה לצהריים, ושוב תפוח, הפעם עם יוגורט וקצת גרנולה לארוחת ערב. וכך מצאתי את עצמי עולה על תיבת נוח עם 80 קילוגרמים, ויורד אחרי עשרה ימים עם 76 קילוגרמים. תענוג. המצאה, וגם, גם קיבלתי תפריטים הביתה, כדי לשמור על גזרתי החטובה. אין, אם כבר שייט, אז רק עם דיאטנית אישית. (בתמונה, ירקן על סירה)
הנודיסטים
ממש לא חשבתי שאנחנו מגיעים לגן עדן. מסתבר שקרואטייה היא גן עדן, לפחות מבחינת הלבוש. כולם כולל כולם, לא כולל את הקפטן ואישתו, עירומים. קרואטייה עמוסה בקיץ איטלקים, וכולם שטים עירומים, שוחים עירומים ומנקים את הסירה עירומים. וכך למרבה תדהמתי, הקטן שלי, הבן הקטן הכוונה, שהיה הנרגש מכולם דאג להתריע כל פעם מחדש "אבוש תראה את הציצים שלה", ובת הקפטן צועקת לעברו, "תראה – הוא עירום לגמרי". היה קצת מביך, לראות את כולם נבוכים אך מתרגשים מעירום אנושי. המסכן מכולם היה הקפטן, שהיה היחידי על תיבת נוח שלא יכול היה להתסכל, כי כל פעם שחלפה סירת גן עדן לידינו, אישתו מייד הסתכלה עליו כדי לוודא שאינו מסתכל יתר על המידה.
זהו, היתה חופשה מהממת, הבעייה היחידה של כולנו היא שכל כך נקשרנו אחד לשני ולשלישית, שכמעט הצעתי לקפטן ואישתו שאולי נעבור לגור כולם יחד. שהרי אם עברנו את קרואטיה, נעבור גם את זה.
*מוקדש באהבה רבה לקפטן השווה ביותר בעיר, לאישתו המהממת שהיתה לי חברה ואשת שיחה, והשאירה לי הרבה נושאים למחשבה בתום ההפלגה.
מאחל להם ולכן שנה מקסימה.