אז הגעתי לפה. המעבר, המשלוח הימי, אריק מחברת דינומייאט ,קופסאות ארוזות, באלגן , הקונטיינר בבית בטרזנה ,המובילים מעמיסים משאית ,יוצאים לדרך עם מכולה של חיים ארוכים, פה בקליפורניה.
לא יודעת מה להגיד, איך בדיוק מרגישים. חוץ מההרגשה שהפעם לפחות , אני מתחילה חיים חדשים במקום ידוע ומוכר. תל אביב. אכן ברת מזל ,לעבור את הניתוח בראש, ולצאת בריאה ,לדרך החדשה. פנסיה מוקדמת בגיל 56.
הבנים שלי, אחד אריאל בן 23 במישגין והשני ירדן 21 ,בשנה האחרונה באוניברסיטת נורטריידג ,קליפורניה. לא מצטרפים אלי…לבנתיים.
לפני שבע שנים, ניסיתי לחזור לארץ ניסיון שכשל , גם בגלל הבנים,שאז היו תלמידי תיכון. חזרתי עם הזנב בן הרגלים ובתוכי ידעתי : אני עוד אשוב. אפילו באם חלקית.
בן זוגי לחיים ,אלברט ההולנדי, לא עובר איתי ,ממילא הוא יהיה באמשטרדם בשנים הקרובות לעסקיו. אז אקפוץ אליו הוא יקפוץ אלי ונקוה שמחירי כרטיסי הטיסה לאמשטרדם ישארו שפויים.
אז פה, על גב הבלוג שלי אשתף , אדווח על המעבר.
ההגעה שלי לתל אביב באוגוסט …אוטוטו.. תהיה אחרי כמה וכמה עצירות בדרך.
תושבת חוזרת ; מעמד מעניין. תאחלו לי בהצלחה!
האריזה~
ממשיכים
פעם היתה פה נשמה .עכשיו ….
.
הבית שלי ,פה בקליפורניה~
הבוקר כתבתי בסטאטוס שלי בפייסבוק~ באנגלית , כי רוב החברים שלי דוברי אנגלית:
In three days I will say goodbye to my los Angeles life. It’s all said and done, it’s real, I am leaving for good . 32 years of life are behind the doors of my hope to be sold house. it’s been a life with all the elements: boys , homes, work, friends, places, love , joy, pain, fame , sorrow, tears, lose, smiles. but most of all the grand ability to say goodbye.
