שיעור קצר בהיסטוריה , ועד כמה שהוא רלוונטי להווה ולעתיד
בשנת 1947 החליטו באו"ם על חלוקת הארץ , חלוקה זו היוותה את הבסיס להקמת מדינה יהודית ואישור בינלאומי לעליית יהודים לארץ ישראל.
ההנהגה היהודית בארץ ישראל אישרה את התוכנית בן גוריון טען , שמדינת היהודים מתחילה בחלוקה והיא תתפשט . המדינה תגדל ע"י העלייה ותפרוץ את הגבולות
ואילו הערבים דחו אותה על הסף – הם התנגדו למדינה יהודית
בפועל , קמה מדינה יהודית , יהודים עלו לארצם אחרי 2000 שנות גלות ופרצו גבולות תרתי משמע.
שנת 2020 , הנשיא טרמפ בהצהרה חסרת תקדים בה הוא מתאר את מדינת ישראל "אור לגויים" , "ארץ הקודש"
מניח בפני ישראל הצעה שאסור לסרב לה:
· הכרה בריבונות ישראל על ירושלים המאוחדת
· הבטחת עתידה של ההתיישבות היהודית ביו"ש ומחיקת רעיון עקירת היהודים מבתיהם
· חיסול הרעיון הפלסטיני לשיבה והצפת הארץ במיליוני ערבים
ואם, אבל אם יסכמו הפלסטינאים לרשימת דרישות – ישראל תסכים גם היא לוויתורים
"יתנו יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו"
אם נלמד מהעבר , אין סיכוי שהפלסטניאים , יסכימו לאף סעיף ברשימה – אף לא אחד
כך שאנחנו מקבלים , והם יסרבו (שוב) לקבל
כאן טמון ההבדל בין הסכמי העבר להסכם הנוכחי
הם כבר לא צד במשוואה, שום מדינה פלסטינאית לא תקום וזה בגללם , הם סירבו לתוכנית החלוקה ב 1947 , הם סירבו להצעות נרחבות בהרבה ע"י ממשלות השמאל וימשיכו לסרב – כי הם אינם מעוניינים שתקום מדינה יהודית.
הגענו לרגע, שבראש המדינה עומד מנהיג ציוני
ששם את טובת המדינה לפני טובתו האישית
והביא לנו הסכם היסטורי











