יצאתי מפגישה עם הקואצ׳ר שלי,
הוא חושב תוצאתי.
כבר שלושה חודשים הוא מנחה אותי למחשבה שהיא לא תהליכית.
פעם היה לי אנטי גדול לקואצ׳ינג, אז כשלמדתי פסיכולוגיה של מתבגרים.
חשבתי שהם מגזימים, לוקחים אדם ומעבירים אותו תהליך מזורז של שינוי חשיבה בלי להתעמק במה שהיה.
תוצאות מהירות, מודעות אינסטנט להמונים תוך כמה חודשים.
בכל כניסה לשלב חדש, עבודה, הנעת החלטה כלשהי לפעולה הייתי אומרת לעצמי
״שלב, שלב. לאט, לאט. פרה, פרה״
ועוד מילים שחוזרות על עצמן.
כי יש זמן.
זאת השפה שלימדה אותי הסקפטית,
הזוכה בפרס הספק הגדול ביותר.
היא חברה קרובה שלי
ואיך שהיא חגגה!
שנים!!
הרימה צ׳ייסרים כשאני התמהמהתי ולקחה אותי איתה.
כמו ערב פרוע שמתחיל בנקישת כוסות לחיים,
ואי אפשר לדעת איך הוא ייגמר.
נתתי לחיים להוביל אותי למה שקרה,
פשוט מה שקרה.
הזדמנות, רעיון, דברים שמסתדרים.
או, כמה דברים שמסתדרים קרו לי!
כל האלמנטים מצביעים על אותה נקודה,
זה כנראה נכון.
אוםםם נמה שיווה
