היא נשמעה "שבורה", "מודאגות מהחלטת הרופאים" , "מותשת מהמחשבות"
אך בכל זאת החליטה לשתף והציגה את הקושי שלה להתמודד מול המציאות.
אפשרתי לה "לפרוק את שבליבה"
ואז הצעתי לה לעצום את העיניים ולהתמסר לדמיון מודרך שאעביר לה טלפונית.
חיזקתי את החולשות, העלתי את החלומות
הצפתי מציאות שונה לקדמת המיינד.
היא כבר הרגישה אחרת.
גם קצב הנשימות שלה השתנה.
היא נשמעה נינוחה ורגועה יותר.
חברה שלי, תודה על השיתוף, תודה על מי שאת בחיי.
– ישנם דברים שאנו לא יכולים לקנות אך יכולים לשנות ולזמן למציאות חיינו.
מועדים לשמחה 🙂
