לא הייתה עין שנשארה יבשה למשמע דבריה של האשה שעלתה לבמה ובאומץ רב שיתפה את הקהל במסע חייה מאז היות ילדה קטנה.
כל שנות חייה עד הגיע לגיל 21 ואז כשהתלוננה חוותה אלימות של דחייה מסביבתה הקרובה, עזבה הכל גרה ברחוב עד שהבינה שהיא צריכה להתפרנס עבדה כחשפנית ותוך כדי ההליך הזה החליטה שהיא לא מעשנת לא נסחפת ומשתקמת.
הייתי שם בסינימטק מקום בו התאספו נשים וגברים שבאו למחות על תופעה מבישה ששותפת את החברה בישראל.
אלימות נגד נשים.
אין כמעט יום שחולף מבלי שהנושא הכאוב השערוריתי הזה לא שב וזועק.
אלימות!
מילה שהרבה פנים לה כפי שניתן היה לראות בשלטי המחאה שנשאו בידי המפגינות.
כן, אלימות זו אלימות פיזית , אלימות זו אלימות מילולית , אלימות היא מניעת זכות להתפרנס בכבוד, אלימות היא פגיעה בגוף האשה, אלימות היא אי ענישה חמורה למי שנמצא אלים, אלימות תוצאתה השפלה, כאב , זעקה, כניסה למעגל שרק מודעות יכולה לחלץ ממנו.
בדרכינו ממקום ההתכנסות בככר רבין לאורך רחוב אבן גבירול אל ככר הסינמטק יצא לי לשוחח עם מספר נשים שאינן מוכרות לי , ההשתתפות במעמד יצרה את החיבור והפתיחות שהן גילו .
ספרה לי ר': ארבעים שנה ישבתי בבית ולא עבדתי סבלתי מאין ספור הלקאות נפשיות , התביישתי והסתרתי, לבשתי מסיכה שמאחוריה התחבאתי. רק כשהיה לי האומץ לספר גיליתי כמה שנים הרווחתי ומה היה אם הייתי נשארת שם.
לדבר לדבר…. לא להסתיר
י' בשנות הארבעים המאוחרות ספרה על התובנה שנחתה עליה שרק עצמאות כלכלית ואי תלות תתן לה את הכבוד והביטחון.
היו עוד נשים שספרו בארבע עיניים וגם על הבמה.
המכנה המשותף לכולן היה הקושי שחוו להיחלץ מהמעגל הנורא הקושי לשתף לבקש סיוע , הרגע בו נפל האסימון וההבנה שבלי לעשות המצב ימשך , ההבנה שתלות כלכלית יוצרת פטרונות שלעיתים מנוצלת באופן לא נכון ומאפשרת לאנשים מסויימים לנהוג באופן לא מכובד ולא מכבד..
והיו גם הגברים שבאו להזדהות והניפו שלטי מחאה נגד אלימות כלפי נשים.
על המסך הוקרנו תמונותיהם של נשים וגברים "הפנים של השינוי" אנשים שהביעו את עמדתם " לא עוד" ושלחו את תמונותיהם.
היתה בככר אווירה של ביחד זעקה של "די"
במהלך השנים במסגרת עסוקי כמאמנת יצא לי לפגוש לא מעט נשים שחוו אלימות ונמצאות בתהליך של חיפוש ובניית עוצמה כלכלית שתאפשר להן לחיות בכבוד .
זה קשה, קשה להתמודד עם משקעי העבר , קשה למצוא את מקומך כשאתה חבול למוד אי הצלחות
אבל זה אפשרי כשבאמת רוצים!
משהו חייב להשתנות ומהר בחברה שלנו :ענישה ללא פשרות של העבריינים (גם אלימות מילולית היא עבריינות), הנושא של שכר לנשים שמאפשר להתקיים בכבוד, אי הפליית נשים בגילאי חמישים פלוס בקבלה לעבודה, חינוך בבתי הספר לאי אלימות ולהכרת הנושא של עצמאות כלכלית כרכיב לאושר, יותר עשייה ופחות לדבר על….
יצאתי עם תפילה
שהמסרים של השפיות ידליקו אבוקה
שתאיר באור גדול ותגרש את החושך.
חג חנוכה שמח
שלכם ובשבילכם
נירה