"שרשרת חיול"

ערב יום הזיכרון. חדר העבודה שלי אפוף ריח רעיל של פלסטיק שרוף. החלון הפתוח מקל רק במעט על הריח הכבד שנשאר נוכח הרבה אחרי שהמַלחמים מוצאים מהחשמל. זיכרון (גם) של פעולה.

את סדרת האובייקטים עליה אני עובדת התחלתי בשבוע בו שודרו שוב ושוב הפרומואים לקראת התכנית "עובדה" שעסקה בפעולת השייטת באנצריה. הלכתי לקנות מתנות לילדים לקראת חג הפסח. חיילי המשחק הפשוטים שהיו תלויים על סטנד בחלקה האחורי של החנות תפסו את עיני מהרגע הראשון והמחשבה שאני רוצה אותם (כחומר גלם לעבודה) ליוותה אותי לאורך כל הסיבוב בחנות. בחרתי לילדים מתנות מצוינות באיזור משחקי המחשבה. שילמתי. ארזתי יפה. רגע לפני שיצאתי אל החניה חזרתי שוב אל אותם חיילים ירקרקים ורכשתי גם אותם.

בבוקר שלמחרת שידור הפרק של "עובדה", בעודי שקועה בעבודה לקראת הרצאה, התקשרה אלי זהרה (אמא של יותם – בעלי שנהרג בשירות מילואים בנובמבר 1994). לשאלתה אם ראיתי את התכנית אמרתי שלא. בפעולה באנצריה נהרג בן דודי צחי בנטוב שהיה הרופא של השייטת והעדפתי לא לחתוך שוב לתוך הבשר המצולק. השיחה הסתיימה. על השולחן היתה מונחת חבילת חיילי המשחק שרכשתי. גוגל. כמה לחיצות על המקלדת. PLAY. לצד סיפור פעולת השייטת וסיפורם של החמישה ששרדו הכנסתי מַלחם אל שקע החשמל והתחלתי לפרק ולהלחים חיילי פלסטיק ירוקים.

את "שרשרת חיול" הכנתי לעצמי כמתנה שאוכל לענוד ביום הזיכרון/העצמאות. את החיבור בין האלמנטים עשיתי עם חוטים וחומרים שנותרו בפאוץ' השיפצור של יותם בהם הוא השתמש לתפירת הציוד הצבאי שלו. ברגע מלנכולי/ציני חשבתי לקרוא לאובייקט "הנה מוטלות גופותינו" אבל העדפתי לבחור בשם ידידותי יותר.

לצד הפריט הגמור, מונחות על שולחן העבודה סקיצות לשני פריטים נוספים שיגיעו בהמשך (שמות כבר יש להם – "אשת חַיִיָּל" ו-"מגייסת כוחות").