Old Man in Sorrow (On the Threshold of Eternity)
by Vincent van Gogh
אבא שלי – מה יש לו בחייו?
הוא קם בבוקר, ובוקר בו לא קם.
הוא מדשדש אל המטבח
ושם המים הפושרים יזכירו לו
שבגילו … שבגילו …
אבא שלי, מה יש לו בבקריו?
הוא קם בבוקר קיץ וכבר סתיו
נמהל בערב בנורות חדרו.
ממסעו במסדרון הוא טרם שב
כי שם הוא עוד חשב …
מה לעשות עתה ומה לקרוא
אבא שלי…
אבא שלי, מה יש לו בגילו?
הוא מנמנם כי הוא פוחד לישון.
עיניו פקוחות למחצה,
מנחשות לפי תנועת הכוכבים,
אם הלחישות רומזות,
כי זה לילו האחרון.
אבא שלי, מה יש לו בערבו?
לא מלך הוא
ויפול לא על חרבו.
על פי "אדם זקן" (דוד אבידן)
[youtube Rx4yeJTezi8 nolink]
בגיל 78 אבא שלי מדדה ומועד בבטחה לעבר השקיעה של חייו.
אבא שלי מאבד לאט, לאט
את שיערו,
את שיניו,
את שיווי משקלו,
את זכרונו (אך לא את זכרונותיו),
את תחושת הזמן
ואת נוכחותו…
אבא שלי הופך להיות שקוף…
אבא שלי, שלקח אותי בשבתות לטיולים באפרידר וקנה לי סוכריה על מקל.
אבא שלי, שקנה לי את הבובה הראשונה שלי.
אבא שלי, שצילם אותי בכל הזדמנות.
אבא שלי, שלימד אותי כל מה שאני יודעת וכל מה שלא…
אבא שלי, שלימד אותי שלא להתייאש לעולם…
אבא שלי, שבגללו עזבתי את הבית בגיל 15…
אבא שלי, שאיבד את כל עולמו כשהמשפחה התפרקה.
האבא הזה הוא שלי.
והוא מחייך אלי חיוך רך ומלא הוקרה ושואל אותי: "מה קורה איתי?… אני מרגיש מבולבל… אני נראה לך בסדר?"…
ואני עונה לו; "אבא… אני רואה אותך… בעיני אתה לא שקוף… אתה אבא שלי"…