"אני רוצה לעשות איתך ילד"
לפני כמה ימים חבר טוב שלי אמר לי שהוא רוצה שנעשה ילד ביחד, כמובן שעניתי לו שאני רוצה ילדה ושהיא תלבש מלא ורוד. אך לאחר שעברנו את הרגע של הצחוק והכיף, אמרתי לו באמת?!?! התמלאתי בשלל רגשות שבעקבתיו הגיח לו הפוסט הזה שמביא את כל תחושתי בנושא, אני מרגישה מאוד חשפוה תיהיו רגישים ורגישו אלי.
1. שלב ההכרה ואיך זה גורם לך להרגיש איתה?
במהלך החיים אני מניחה שכל אחת נתקלה במילים הללו מספר פעמים בחייה. רק שאיפשהו בגילאי ה-30 המאחרות שבהן כבר היית בטוחה שיהיו לך לפחות שלושה אם לא ארבעה ילדים, את פתאום מוצאת את עצמך חושבת על האופציה של לעשות ילדים עם בחור שזרק לעברך את הערה הידועה "אני רוצה לעשות לך ילד!" אם בגילאי ה20 של חייך, היית מגלגלת את העיינים מעלה, בגילטי השלושים את מכווצת את העיינים כדי להביט בו ולבחון האם הוא אופציה ראלית… והרי את שוללת אתפלאי האופטיקה ומסרבת ללכת עם משקפי הראיה שעוזרת במצבים מסוג זה, את מוצאת עצמך מתבוננת בבחור ואז מתבוננת בעצמך ואז שוב בבחור…ואז שוב בעצמך ואז…גם אם זה לרגע קט את מתבוננת לעומק באמת שלך ומבחינה שישנה שם עמוק בפנים ידיעה, אותה ידיעה שיודעת שלא ככה היית רוצה לבחור לילדים שלי את אבא שלהם. (היי אמא איך הכרת את אבא? בגדול הוא היה כל כך וולגארי שלא יכולתי להתעלם ממנו…/ הרי כולנו מעדיפים את האופציה של להשיב אותם בסלון ולספר להם סיפור שלא נגמר 9 עונות…).
כנראה שזה מגיע לנושא של הורות עדיין חשוב לי שהילדים שלי ישאלו אותי איך הכרת את אבא ואני אגיד להם מילה שקשורה לאהבה או לבחירה אמיתית ולא איזו פשרה על משהו שנשם לידי והרגשתי לחץ ופעלתי דרכו.
אותו חבר שהציע לי להביא איתו ילד,הוא ג'י אנחנו חברים כבר כ- 14 שנים פלוס ויש לנו עולם ערכים דומה ואנחנו אוהבים זה את זו מאוד. אחרי הצחוק על הסיטואציה הגיע הכאב, למה אני לא יכולה להיות במשהו אחד נורמילת? למה אני תמיד חייבת להיות שונה? למה אני לא מוצאת פשוט אהבה? למה זה כל כך מסובך? באותו רגע שהוא הציע, כעסתי עליו למרות שהבנתי שהכעס מופנה אל עצמי, הרי כל כך הרבה הזדמניות אמיתיות היו לך בחיים ולכולן סרבת כי זה לא הרגיש נכון ועכשיו ידיד שלך שהוא בחור שאת לא נמשכת אליו והוא לא אליך ואתם לא יכולים לפתח שום קשר רומנטי, הוא זה שרוצה ליצור איתך אולי את אחד הדברים החשובים ביותר שתיצרי!
2. לענות לעצמך על השאלות הקשות
אחרי השלב של הכאב והצער מלווה ברחמים עצמיים שלהם גם פיצה וגלידה הידועות בכינויים אוכל נחמה התווספו הרגשתי שאני יכולה לבחון האם אני באמת רוצה ילדים? למה בכלל ילדים? נכון שההורים שלי יתאכזבו אם לא יהיו לי ילדים, משהו בהם ירגיש שהם לא הצליחו בחיים…אך לא בשביל לרצות את ההורים שלנו אנחנו אמורים להביא ילדים וגם לא בשביל להרגיש שהצלחתי במצעד הקונפרמיות החרתית – שבה אני נוטה שוב ושוב להכשל בגאווה חסרת תקדים.
הרגשתי בנחכותה של מיכל הילדה הקטנה. אותה ילדה קטנה ורגישה שמאוד רצתה להגיד הרבה את הדברים על הדרך שהיא חוותה את העולם, אך לא הרשתה לעצמה. הרגשתי איך כיום יש בי יותר כלים להשלים עם אותה מיכל הקטנה ולתת לילדה את המקום הרגיש והאוהב הזה לילדה אחרת (יש מצב שאולי גם לילד בסדר…מסכן כמה ורוד הוא יצטרך לסבול מינקות) ואז הבנתי שבשביל זה אני לא בהכרח צריכה להכנס להירון בתהליך הזה אפשר לאמץ ילד/ה שבאמת צריכים בית ולא משנה באיזה גיל הם כי באמת כל אחד ואחת רוצים מישהו שיקשיב להם, הרגשתי במקביל שזו פשרה שזה לא בדיוק הדרך שהכי מתאימה לי והבנתי שאני רוצה להביא ילדים כי אני רוצה להרגיש הכי קרובה למסע שאותו הילד/ה הילדה יעברו והרגשתי שבשביל האמת הזו צריך פרנטר כי כרגע במקום שבו אני בחיי אני לא רוצה לעשות את זה לגמרי לבד.
פתאום אחרי הצער, הכעס וההבנה של מה הדרך שנכונה לי באמת התמלאתי באהבה וזה הביא אותי לשלב השלישי.
3. להודות על מה שיש ולהאמין בנסים
בשלב השלישי אחרי הצער ואחרי ההבנה באמת שלי הבנתי שאני בת מזל. כי לא מובן מעליו שיש לי ידיד שרוצה להביא איתי ילד לעולם המורכב הזה ורוצה לצאת למסע של גידול ילד ביחד והבנתי שגם אם אחליט שלא להביא עם ידיד שלי ילד, יש לי אופציות להחליט, יש לי יכולת לבחור ולקבל החלטות על החיים שלי.
המסע הזה על ילדים הוא מסע שרבות מחברותי מתמודדות איתו, חלק בקול רם וחלק מדחיקות, חלק מאמינות שהכל בסדר והכל עוד פתוח ואין בכלל בעיה. עם כולן אני שותפה לתחושות לעיתים מדחיקה ולעיתים מרגישה שהנה עוד שניה מצאתי את האחד שמרגיש שאני מושלמת עד שהוא הבין שאני לא…(אוף עם זה לרגע גם אני האמנתי שאני מושלמת)
אני יודעת שאני אחייה בטח עד גיל מאתיים עם הרפואה שמתקדמת ועם היוגה והתזונה הבריאה מצד שני, אני יודעת שתמיד יהיו לי חיים מעניינים מלאי הרפתקאות וסיפורים הזויים ואני יודעת שלקראת יום הכיפורים אני רוצה לבקש מעצמי סליחה על כל הלחץ שנתתי לעצמי להגיע להתמסדודת כי צריך, להיות במקומות שלא נכונים לי כי אולי אין מקום נכון וביום הכיפורים הזה לנקות את הגוף מהפחד של הלא נכון, הרי אני יודעת שאני כאן כרגע וזה הכי נכון שיש ויש לי את הידיעה שקסמים וניסים הם חלק נכבד מהחיים שלי כי בורכתי בהרבה כאלו עד היום וכל מה שנותר לי לאחל לשנה הקרובה שנמשיך להקיף את עצמנו באנשים יקרים שרוצים בטובתנו העליונה ביותר.
שנה קלה, צום קל ושנזכה לראות את הטוב בכל דבר ואמן שהשנה יהיו לנו הרבה סיבות להאמין בניסים.
