לאן את רצה?
לאן את רצה? שואלים אותי כל הזמן ….תלכי….תגיעי לאותו מקום
אני לא מהרצים….לא באמת (או לפחות לא הייתי). לפני שנה וחצי התחלתי קצת לרוץ. אחרי שנים רבות של פדלאות (אפשר לעשות מזה מקצוע)…הגעתי ל10 ק"מ (בקושי …רק בינינו), ואחרי חודש שברתי את הרגל. לא בריצה, ממש לא, בהליכה ובדרך הכי משעשעת שיכולה להיות. אולי סימן שלא צריך לזוז, לא בריא.
לא ממש הבנתי את הרמז ולפני כחודשיים הצטרפתי לקבוצת ריצה מדהימה (בנות תומכות ועוזרות והכל בניצוחה של אורנה המאמנת המדהימה ORNA אימוני ריצה וכושר)…לאט, לאט הכושר נבנה חזרה ויש אפילו כמה מירוצים באופק.
השבוע אורנה שלחה שאלה בקבוצה….מי רוצה להתחיל להתאמן לחצי מרתון שיתקיים בסוף חודש נובמבר….ועל זה נאמר be careful what you're wishing for אחותי….אם את מוכנה לקחת אותי לחצי…אני מוכנה לרוץ אותו.
אז…שאלתי את גופי אם הוא זוכר שכשהיינו צעירים היינו ספורטאים לא רעים…שיחקנו כדוריד (אי שם ברומניה) ומאד נהנינו, גם מהמשחק ולמרבה הפלא גם מהאימונים? לשמחתי ענה שכן…..ואם זוכרים שנינו (גם הגוף וגם הנפש) לא נעשה מזה חגיגה?
נתחיל לרוץ….נראה לאן נגיע….ומדי פעם אקפוץ לפה לספר.
הערה קטנה….חול.
אז לא. אני לא אוהבת חול. אני שונאת חול. לא בים, לא בארגז חול בגן ולא בשום מקום אחר. הבוקר רצתי 7 ק"מ בחול (השעון אמר 7.5 ….אבל מה הוא יודע) …שנאתי כל שניה …..ונהנתי כל שניה. היה קשה ועדיין מרגישים את זה בשרירים וזה כל כך כיף….#לאן את רצה#TantiRoza
